ד"א אשר חלקו על עמדתו העקרונית, שאינה מבחינה בין אב לתולדה, וממילא מונה ברשימת המלאכות פעולות רבות מאוד, הרבה מעבר למספר הנקוב במשנת שבת ז', ב'- ל"ט מלאכות 61- בדור זה גם נזקקו התלמידים החולקים לומר כי אותן פעולות שהיו ידועות כפעולות אסורות בשבת ולא נכללו ברשימה המצומצמת של הל"ט מלאכות אסורות או מטעם היותן תולדות, או מטעם שייכותן לקטגוריה אחרת של איסורים:" שבות" 62

אמנם גם גילת מודה, כפי שהוא מראה בעצמו, 63 כי רבי אליעזר הכיר אף קודם לויכוחים אלו את הקטגוריה של איסורי השבות, אך נמנע הוא מלדון בשאלה המתבקשת מכך: לשם מה היה צורך בתקופה שלפני הדיונים הללו, המבדילים בין אב ותולדה ובין איסור מלאכה לאיסור שבות, בהגדרת קטגוריה נפרדת מאיסורי המלאכות, קטגורית איסורי" שבות"? ברור איפוא, כי גם בתקופה הקדומה לר"א היתה נהוגה ההבחנה ברורה בין קטגוריות הלכתיות שונות, בין אלו שעל איסורן חייבים חטאת, ובין אלו שכוללות פעולות אסורות אך אין חייבין עליהן חטאת. יתכן איפוא, שהרקע להווצרות קטגוריות שונות אלו אינן כפי שלכאורה יוצא מן העיון בתלמודים- השאלה אם איסורים אלו מדאורייתא או מדרבנן ( דיון שהוא אופייני לחשיבה הלכתית מאוחרת ביחס), 64 אלא השאלה אם יש חיוב להביא קרבן חטאת על עבירה זו או אחרת של איסורי שבת אשר עבר עליה האדם, וכבר בזמן הבית היתה ידועה החלוקה בין אותן פעולות אשר העובר עליהן בשבת מביא קרבן חטאת, ואחרות- אשר אין חיוב כזה מוטל על עשייתן.65

-

במשנה, פסחים, ו', א'- ב', נשתמר ויכוח שנערך בין ר' אליעזר לר' יהושע ור' עקיבה. מן הקריאה הפשוטה בתוכנו של ויכוח זה נלמד, שמוסכם היה על כולם, לפחות לגבי כמה מן הפעולות, כי שייכות הן לקטגורית איסורי השבות, ואלו הן: 1) הרכבת הבהמה על כתפי הנושא להביאה לעזרה. 2) הבאת הבהמה מחוץ לתחום. 3) חיתוך יבלת הבהמה. 4) הזאת מי חטאת על טמא מת.

כך אנו למדים מלשונו של ר' אליעזר שם במשנה ב':" והלא דין הוא, מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת- אלו שהן משום שבות(= ובפשטות, הכוונה לשלושת הפעולות הראשונות

61 ראה דבריו שם( ב"משנתו" וכו') עמ' 106-111.

62 שם עמ' 117 אומר גילת:" מסתבר איפוא שכל המלאכות הללו המנויות בברייתא[ בתוספתא שבת ט',( י'), י"ג הנ"ל] הין מקובלות מימים קדומים כאסורות בשבת. בדם לאחר שחכמים הגדירו את המושג' מלאכה' בכתוב' לא תעשה כל מלאכה' ( שמות כ', ט') והעמידוהו על ל"ט אבות מלאכות לא מצאו נמוק לחייב על המלאכות השנויות בברייתא, מכיון שפעולותיהן אינן נכללות בל"ט המלאכות ושונות מהן במדה נכות. כתוצאה מזה הפקיעו החכמים את המלאכות הללו מחיוב סקילה

וחטאת והשאידון כאיסודי שבות גרידא" וכו'. וראה גם לעיל עמ' 12 הע' 60.

63 שם, עמ' 118-123. ועתה חזר על כך ב"פרקים בהשלשלות ההלכה", עמ' 92. 64 על הצורך המתעורר בהגדרת רשויות דרבנן ודאורייתא דאה יצחק בער, ישראל בעמים, ירושלים, תשט"ו, עמ' 101- 102 המדבר על עליית אסכולה רציונלית בהשפעת הפילוסופיה היוונית, ועי"ש עמ' 142 הערה 3 השגתו על עמדתו של הר"ש ליברמן ופ' שולץ שהדגישו רק את צד ההשפעה של הדיטוריקה היוונית על דרכי הלימוד של ההלכה. וראה גם אלבק, משנה, סדר מועד, עמ' 10. וראה מ"ש לעיל עמ' 106 הע' 128.

65 יש לשער כי רשימות אלו לא היו אחידות לגמרי, ובבתי מדרש שונים היו דעות שונות אלו פעולות יש לשייך לרשימת המלאכות הקאנוניות, שעליהן מוטל חיוב חטאת, ואלו לא. על כך ראה בהרחבה אצל רי"ד גילת, על ל"ט אבות מלאכה, תרביץ, כ"ט, עמ' 222-228.

- 128-