יש להניח כי רשימה זאת לא נערכה בדורו של ר"א, אלא קדמה שנים הרבה לחורבן, שכן לא סביר יהיה לומר שר"א, ששימר בתורתו הלכות קדומות, יסכים( כפי שרואים בברור מן המשנה) ליצירת קטגוריה חדשה ומיוחדת של ל"ט מלאכות. ועוד, שנראה כי שימושה העיקרי של ההבחנה בין מלאכה לשבות הוא לענין הבאת קרבן, הבחנה שכוחה יפה רק בפני הבית. לכן נראה, כפי שהערנו לעיל, כי גם בימים קדומים, שלפני החורבן, הבדילו בין פעולות שנאסרו משום מלאכה ובין פעולות האסורות בשבת, אך העובר עליהן אינו מתחייב חטאת על כך. גם מן הספרות החיצונית אין להוכיח את דבר איחורה של קטגורית השבות, שכן על אף העובדה שפילון 69 מערב איסורים השייכים לפי מסורת חז"ל לאיסורי השבות עם איסורי מלאכה( ויש להניח כי לא ידע כלל על חלוקה כזאת, שאלמלא ידעה היה מן הסתם מזכירה) 70- יתכן שלא היה בקי בפרטי הענין כפי שפורש במסורת חז"ל. גם בברית דמשק לא קיימת כל הבחנה בין איסורי השבות למלאכות, 71 וכן בספר היובלים, 72 אצל השומרונים, 73 הקראים 74 ובהלכות שבת של האתיופים לא נמצא הבחנה כזאת, 75 ואין מכל אלו ראיה לעמדתם של חכמי ההלכה.76

69 185.DE MIGRATTIONE ABRAHAMI, 91. ED, LOEB P. ובעברית" על הגירת אברהם", תרגום י' עמיר בתוך' כתביו הפילוסופיים של פילון, ירושלים, תשכ"ה, עמ' 91. פילון מכיר איסורי שבת אלו: לתבוע לדין, לשפוט, לפדות פקדונות

ולגבות חובות, והוא מונה אותם יחד עם האיסורים להבעיר אש, לעבוד את האדמה ולשאת משא.

70 ראה ר"ב דה פריס, תולדות ההלכה התלמודית, ת"א, תשכ"ו, עמ' 93- 94.

71 ראה דה פריס שם, וראה דבריו של בלקין על כך, 1940, S. BELKIN, PHILO AND THE ORAL LAW, CAMBRIDGE בעמ' 201 והע' 33 שם. 72 נ', ח'- י"ב. וראה בלקין שם עמ' 200 והע' 28.

LEOPOLD WRESCHNER, SAMARITANISCHE TRADITIONEN, KAPITAL 5 7 73.

74 ראה למשל אהרן ניקומודיאו, ספר המצות הגדול גן עדן, גוזלוו, 1866, כ"ה, ד':" ואין טעם למאמרם(= של הרבניים) שיש דברים אסורים משום שבות" וכו'. דעה זאת היתה מקובלת גם על שאר חכמי הקראים ראה גם:

B. EHRLICH, LAWS OF SABBATH IN YEHUDA HADASSI'S, ESHKOL HAK- KOFFER, PH.D THESIS, YESHIVA UNIVERSITY, NEW YORK( MICROFILM- XEROGRAPHY IN 1976 BY UNIVERSITY MICROFILMS INTERNATIONAL ANN ARBOR MICHIGAN) 1974 PP. 64-77.

וראה ב' אהרליך שם עמ' 132 בחילוקים( 15).

75 ראה ספר הלכות שבת, תזאזז סנבאת. טקסט זה פורסם לראשונה ע"י י' הלוי

TEETZAZA SANBAT, COMMENDMENTS DU SABBAT, ACCOMPAGNE DE SIX, AUTRES ECRITS PSEUDO- EPIGRAPHIQUES ADMIS PAR LES FALASHAS OU JUIFS D'ABYSSINIE, TEXTE ETHIOPIEN PUBLIE ET TRADUIT PAR JOSEPH HALEVY, PARIS, 1910

ותורגם אח"כ לאנגלית בצירוף הערות ע"י וולף לסלאו( W. Leslaw), בתוך: FALASHA ANTHOLOGY, NEW HAEVEN, 1951.( וראה עתה גם מהות, חוב' ה', תשנ"א- תשנ"ב, עמ' 96 ואילך בענין זה) וראה א"ז אשכלי, ספר הפלשים, יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, ירושלים, תשל"ג, עמ' 31-39, ועל תזאזז סנבאת בעמ' 92-97. בענייננו הוא אומר בעמ' 34:" הפלשים אין להם כללים בדרש התודה ואינם מבדילים בין דאורייתא לדרבנן... אין מבדילים בין מלאכה ובין שבות... ובעיניהם כל האסורים מדאורייתא וחמורים בדין ושנים לעונש". וראה שם גם הערתו. בקשר לגינצבורג, הרואה בכך מסורת צדוקית שאינה מקבלת סמכות תורה שבע"פ. וראה עוד מ' וורמברנד, הלכות השבת אצל הפלשים, בתוך א' בירם( עורך), פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל, ספר א', מוגש לד"ר אליהו אורבך, ירושלים, תשט"ז, עמ' 236-243. וראה גם רי"ד גילת, לקדמותם של איסורי שבת אחדים, ספר השנה למדעי היהדות של אוני' בר אילן, א', ר"ג, תשכ"ג, עמ' 115.

76 דוגמה לדבר נוכל להביא ממצות לקיחת ד' מינים, שנתפרשה ע"י השומרונים כלקיחה לצורך בניית הסוכה( וכן דעת רבים מן הקראים), וע"י חז"ל כלקיחה בפני עצמה, וכבר הראה אלבק( במבוא למשנת סוכה עמ' 253) כי כבר בימי החשמונאים נהגו כדברי חז"ל, על אף שיתכן מאוד כי גם למנהג השומרונים היה מקור קדום, ראה המנהג המשתקף בנחמיה ח', ט"ו, והשוה לדעת ר' יהודה בספרא אמור, י"ז( וייס, ק"ג, א'), ובירושלמי פסחים ב', א'( כ"ח, ג'), ובבלי סוכה, ל"ז, ב'- ל"ז, א', ור"ח

- 130-