בתו"כ ובמקבילות הנ"ל לא נזכר כלל כי הדחת ירק נאסרת משום שבות( והמכידרשב"י אף באה לומר במפורש כי שוה פעולת הדירות הירק להדחת הכלים והצעת המטה, אמנם ביו"ט מדובר, ואין תימה בכך). אך בבבלי שבת קי"ד, ב' מובאת ברייתא בפי ר' מנא: 92

" מנין ליום הכפורים שחל להיות בשבת 93 שאסור בקניבת ירק, תלמוד לומר שבתון

שבות".94

גם בירושלמי פסחים הנ"ל מובאת דרשה דומה. לאחר שהובאה דעתו של ר' אלעזר שהתיר ביוה"כ שחל להיות בשבת הדחת כבשים ושלקות, שואלים:

"... התיב ר' פינחס מתניתא דר' לעזר פליגא עלוי 95 יום הכפורים שחל להיות בשבת שבתון שבות, ובחול שבתון שבות אם בחול את שובת לא כ"ש בשבת. 96 לא צורכה

-

דלא אפילו דברים שאת מותר לעשותן בחול(= ביוה"כ שחל בחול) את שובת עליהן בשבת(= ביוה"כ שחל בשבת), ואיזו זו הדחת כבשים ושלקות. 97

גם בירושלמי דרשו אם כן מ"שבתון שבות" כי יש לאסור קניבת ירק ביוה"פ שחל בשבת, וזאת כדרשה שבבבלי 98

האם ניתן להסיק מכאן כי ברייתא זו משייכת את איסור הקניבה ביוה"כ שחל בשבת לאיסורי השבות, שכן נלמד דבר זה מדרשת" שבתון שבות"? 99 ואם כן, כיון שאיסור קניבת הירק הוא, לדעת רש"י, 100 פרט

92 בכתי"מ:" רב הונא", לפי דק"ס כאן אות א' כך היה הנוסח שלפני רש"י, ותיקנו ל"רב מנא", שכן הוקשה לו:" דאי הוה ידע רב הונא מאותה הברייתא לא הוה אמר לה משמיה דנפשיה"( ראה שם מאמרו בראש הסוגיה). בכ"י אוק':" רבא", ובכתי"ר: " דבה". וראה הלבני, מקורות ומסורות, שבת, עמ' שי"ב הע' 2. לענ"ד קשה לקבל את הגירסה שלפנינו" ר' מנא", משום שאמורא זה, בין אם הוא ר' מנא הראשון[= ר' מנא בר תנחום( 2) עי' ר"ח אלבק, מבוא לתלמודים, עמ' 187- 188] או השני [ שם, עמ' 398] שהיה מאחרוני האמוראים הנזכרים בירושלמי, קרוי תמיד בבבלי בשם" ר' מני" ולא" ר' מנא" כבירושלמי. וראה בירושלמי פסחים ד', ד',( ל"א, א') שר' מנא חולק על דברי ר' אבהו שם, ומתיר לגמרי קניבת ירק ביוה"כ שחל בשבת. וזאת בהתאם למסורת הטבריינית מיסודו של ר' יוחנן[ אצל הלבני שם, עמ' שי"ג, טעות. אין זה נכון שרבי אלעזר( והוא בונה על כך יסוד, שכן הוא" תלמידו המובהק של ר' יוחנן") מתיר ורב אוסר, אלא להיפך.

על פרשת ר' מנא שבדור השני ראה ז' באכר, אגדת אמוראי א"י, כרך ג', חלק ג', עמ' 38 בהערה; רי"א הלוי דורות הראשונים, ח"ב, עמ' 27, ומ"ש ר"ח אלבק שם בעמ' 187 הע' 94.

93 עי' דק"ס שם אות ה'; ב' כהן שם עמ' 140 הע' 36, ובהרחבה דבריו של הלבני שם, עמ' שי"ב- שי"ג. אמנם לכו"ע אין הברייתא דילן עוסקת אלא ביוהכ"פ שחל להיות בשבת, כפי שבנוסח שלפנינו.

=

95

94 בכתי"מ בטעות:" שבת שבתון". ובהמשך, במאמר ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן, כלפנינו:" שבתון שבות". הברייתא שתובא תקשה על ר' אלעזר. ראה" הירושלמי כפשוטו" עמ' 440, ולא כקה"ע. 96-" כלומר, נאמר בשבת שבתון' שבות ונאמר ביוה"כ שבתון שבות, ולמה נאמר, אי משום מלאכה הרי כבר נאמר' לא תעשה כל מלאכה', אלא לומר שאפי' מדבר שאינו מלאכה ממש אתה שובת, כך דרשו בברייתא. והשתא קשיא כדמסיק, אם בחול אתה שובת אמאי הצריכו לדרוש הכי ביוה"כ שחל להיות בשבת, שהרי אם יוה"כ שחל להיות בחול אתה שובת מכל דבר, אם חל להיות בשבת לכ"ש(= לא כל שכן)". פ"מ.

97

=

:" שהתירו בשאר יוה"כ מן המנחה ולמעלה את שובת עליהן אם חל להיות בשבת" וכו'. שם. 98 בהמשך,( כמובא לעיל), מתוך רצון ליישב דרשה זאת עם דעת ר"א, מביאים את דעת ר' יעקב בן זבדי בשם ר' אבהו" נראין דברים בדבר שדרכו לבוא בצונין, אבל דבר שדרכו לבוא ברותחין עד דיידא גלשא הוא מקנב". כלומר, הגבילו איסור זה רק לרותחין, שכן הקינוב יכול להעשות בעוד הוא מחכה שהיודה תרתח, זר' מנא מתיר גם בזה:" א"ר מנא אם את אומר כן אף הוא משתבש ובא לידי סכנה". 99 וראה לעיל עמ' 117-119.

100 שם בד"ה" אסור בקניבת ירק":" ולא מיבעי בשבת דעלמא דאסור משום שבות דקטרח משבת לחול...", אע"פ שדבר זה לא

- 133-