אחד מכלל איסורי ההכנה מקודש לחול, הרי שלפי פשוטה של הברייתא יוצא, שאיסורי ההכנה מקודש לחול נלמדים מדרשה, מן התורה, אף שאינם איסורי מלאכה רגילים. 101

בהמשך הסוגיה שם, על דברי ר' יוחנן, המתיר קניבת ירק ביום הכפורים שחל להיות בשבת, 102

שואלים:

" מיתיבי מנין ליום הכפורים שחל להיות בשבת 103 שאסור בקניבת ירק- תלמוד לומר שבתון- שבות', למאי? אילימא למלאכה 104- והכתיב" לא תעשה כל מלאכה, 105 אלא לאו בקניבת ירק 106( רש"י:" בעלמא, בתלוש, דמידי דלאו מלאכה דקאי עליה בעשה דשבתון שבות" וכו')". ואם כן, הוקשה מכאן לר' יוחנן שהתיר קניבת ירק ביוה"כ שחל להיות בשבת. 107 על כך משיבים

בפסקנות:

" לא, לעולם למלאכה, ולעבור עליה בעשה ולא תעשה".

כלומר, הברייתא אכן עוסקת בקניבה של מלאכה, ונצרכים אנו ללימוד מ"שבת שבתון" כדי להוסיף על איסור הל"ת של המקנב גם ביטולו של העשה-" שבות".108 מתשובה זאת לפחות ניתן להסיק בבירור על עמדה שונה, הרואה במטבע הדרשה" שבתון שבות" צווי עשה השייך לעניינם של ל"ט המלאכות, בלא כל קשר לקטגורית האיסורים של שבות.

וכבר העיר על כך המהר"ץ חיות בחידושיו לשבת 109 בהערה קצרה וחשובה:

"... כאן הוא פלוגתא דאמוראי, דוד סובר דשבתון שבות קאי על עשה ועל ל"ת, ואין לשבותין עיקר מהתורה לשיטתו. והשני סובר דשבתון קאי לאסור שבותין, 110 ושאר

נאמר במפורש במשנת שבת, ט"ו, ג' העוסקת במישרין באיסורים אלו.

101 לכן אין גם סתירה מדברי רש"י שם, אך התוס' שם ד"ה" אלא" התקשו בדבר, עד שאמרו" נראה לר"י דאסמכתא בעלמא

הוא" וכו'.

102 גירסה זאת ברוב כתה"י והדפו' היא, והיא נלע"ד עיקר, אך י"ג להלן:" בתול", ראה ילק"ש. רמז תרמ"ח, הגורס" בתול" גם בהמשך בכל המובאות, עי"ש, וכת"י אוקס' גורס" בחול" במימרת ר' יוחנן, ובהמשך ב"תניא כוותיה דר' יוחנן" וראה הלבני שם, לפי גירסה זאת יש מקום לומר כי גם ר' יוחנן אסר קניבה ביוה"כ שחל בשבת. וכן ע"פ כתי"מ, הגורס:" שחל להיות בערב שבת", וראה מ"ש רמ"מ כשר, השלמות והוספות לתורה שלמה, כרך י"ט, ניו יורק תש"ן, עמ' ש"פ- שפ"א.

103 כנ"ל בהע' הקודמת.

104 רש"י גורס" במלאכה"- ומסביר:" כגון מחובר". 105 שמות כ', י'.

106 רש"י גורס" לקניבת ירק" וכ"ה בכתי"מ, ועי' דק"ס שם אות ד'.

107 כוונת הדברים היא לומר, שלא היה נולד קושי מן הברייתא על דברי ר' יוחנן לו ניתן היה להסבירה כעוסקת בקניבה שהיא מלאכה, ואם כן יכולים היינו לומר כי ר' יוחנן שהתיר קניבת ירק אמר זאת על קניבה שאינה מלאכה, אבל אפשרות זאת נדחית, שכן אם היתה הקניבה שבברייתא קניבה של מלאכה לא היו למדים איסורה מ"שבתון שבות" אלא מ"לא תעשה כל מלאכה". ושמא( שלא כרש"י) נרמזות כאן שתי אפשרויות הפירוש לפעולת הקניבה שעליהן הצבענו לעיל: חיתוך הפסולת הוא מלאכה, והדחה אינה מלאכה. 108 וקרוב לומר כי קריאתה של" שבות" זו, לפחות לפי דעת בעלי התשובה שבסוגיה, היא חלומה, ו"שבות"- במשמע: צו

לשבות. 109 שם, ד"ה" גמ' שבתון".

110 מן התורה, אך ראה שם קי"ד, ב', דברי ר"י בתוס' הנ"ל בד"ה" אלא", ועל כך באריכות בדברינו להלן עמ' 169 ואילך. וראה

- 134-