עבודות הטרחות(?)" וכו'.111

אין לנו איפוא, בתלמודים, מקור מפורש ממנו נוכל להסיק ללא פקפוק כי הדחת הירק בשבת היא איסור שבות. ואכן היו שערערו קביעה זו, ורצו לומר שאין כל איסור בשבת על קניבת ירק. כך כתב למשל ר"י אישקאפה: 112

" ואולי דכיון דקניבת ירק פי' ה"ה(= הרב המגיד=" מגיד משנה", דלהלן) מה שפי'... וגם הרמב"ן והרשב"א פי' שהיא הדחת הירק, דכפי אלו הפי' בשאר שבתות(= שבהן לא חל להיות יוה"כ) יהיה מותר". 113 לעומת זה, על אף האמור לעיל, היו שהסיקו מדרשת הברייתא שבבבלי" שבתון שבות" כי קניבת ירק בשבת אסורה מדרבנן משום שבות. 114 כך למשל בדברי ר' וידאל די טולושא ב"מגיד משנה": 115 "... אין בזה(= בקניבת ירק) אלא משום שבות בשבת, והותר ביוה"כ".

ובעקבות זאת האחרונים, מפרשים ובעלי פסיקה. כך הט"ז 116 ומג"א, 117 ומכאן והלאה אין חולק על קביעה זו. 118

בסיכום, איסור קניבת ירק בשבת אינו מחוור דיו, ומכמה פנים. ספק ראשון, אם פירוש איסור זה הוא כי יש להמנע מהדחת הירק או מניתוק העלים הפגועים. ושני, שאין ברור אם ישנו בכלל איסור על כך במקורות הקדומים( כבספרא). כמו כן, הקביעה המקובלת בדברי האחרונים שאיסור זה מדרבנן הוא ומשום שבות- אין לה מקור ברור, שכן הדרשה" שבתון שבות" אינה מלמדת בהכרת על קשר לקטגוריה של איסורי השבות. להיפך, מלמדת היא על דרשה זו כי יוצאת היא מהנחה שלפנינו איסור תורה המצווה על השביתה( ולאו דוקא מן הקטגוריה של איסורי השבות).

עוד מ"ש בענין זה ד"א ולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר ח"א סימן כ"א:"... ויוצא לפי"ז(= ע"פ דברי רש"י) שבדבר זה אי יש לשבות שורש איסור דאורייתא מחולקים בזה רב מנא ור' יוחנן, דב מנא סובר ששרשו פתוח באיסור דאורייתא של שבתון שבות, ור' יוחנן סובר דליכא איסור דאורייתא". אך הוא מבין דרשת" שבתון שבות" שלפנינו כמציינת לקטגוריה

של איסורי השבות, והתעלם מן העובדה שלפנינו ההסבר לאיסור זה הוא משום היותו מלאכה. 111 אלא שיוכל, מי שירצה בכך, להרהר אחר קביעתו כי מדובר כאן בפלוגתא דאמוראי, שכן הקושיה על ר' יוחנן וישובה מועלים ע"י הסוגיה הסתמית, ואפשר שיש כאן הוספה מאוחרת. אך לענייגנו אין זה משנה כלל, שכן המסקנה שנסיק מכך היא, לפי זה, כי גם בתקופה מאוחרת מאוד היו שסברו שהמטבע המדרשי" שבתון שבות" אינו רומז כלל לעניינה של

קטגורית איסורי השבות.

ב'.

112 ראש יוסף, איזמיר, ת"ת תי"ט, דף ק"ב, ב', בריש הלכות יוה"כ. הוא מנצל את שתי אפשרויות הפירוש לפעולת הקניבה שעליהן עמדנו לעיל. 113 וראה עוד מ"ש ע"כ רבי ברזילי ברוך בן יעבץ, לשון לימודים, איזמיר, תקט"ו, הלכות יוה"כ, סימן ר"ב, דף קי"א, א'- קי"א, 114 על המטבע המדרשי" שבתון שבות" כמקור לאיסורי השבות ראה דברינו לעיל עמ' 117 ואילך. 115 על הרמב"ם הלכות שביתת עשור א', ג'. 116 או"ח, סימן תרי"א, ס"ק א'. 117 שם ס"ק ב'.

118 והשווה ר"י תאומים, פרי מגדים, במשבצות זהב ובאשל אברהם שם. אך ראה די"מ אפשטיין, ערוך השולחן שם סעיף ח' שנזהר מכך, אבל השווה ר"א לנדא, דמשק אליעזר, ווילנא, תרכ"ח, שם, אות ג' בדעת הגר"א. וראה פרי מגדים שם, באשל אברהם, שהבין כי עצם ההכנה משבת לחול היא שעושה פעולה זאת לשבות. והשווה לדברינו להלן בענין אפיית לחם הפנים.

- 135-