אפיית לחם הפנים

באופן רגיל נאפה לחם הפנים בערב שבת ונאכל בשבת שליום התשיעי לאפייתו, אך כשחל יום טוב בערב שבת מקדימים לאפות אותו בערב יום טוב. הטעם לדבר הוא, משום שאף ש"צרכי שבת נעשים ביו"ט" הרי אפיה זאת לא הותרה, משום ש"שבות רחוקה" היא, לפי מה שמוסר התלמוד כתשובת רב חסדא לשאלתו של רבה בבבלי פסחים מ"ז, א'.

" שבות" זו מתייחסת איפוא בברור לאיסור ההכנה( מיום טוב לחברו).

אמירה לנכרי

במכילתא דר' ישמעאל, בא, פרשה ט', הורביץ- רבין עמ' 30, נאמר:

-

" כל מלאכה לא יעשה בהם 119- לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה. גוי

מלאכתך, 120 אתה אומר כן, או אינו אלא לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ויעשה גוי מלאכתך- ת"ל ששת ימים תעשה מלאכה וגו'121 הא למדת וכל 122 מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך, דברי רבי יאשיה. 123

119 שמות, י"ב, ט"ז, לענין יום הראשון והשביעי של פסח.

120 נראה כי ביסודה הדרשה מסתמכת על הדיוק מן הלשון" לא יעשה"- בכל דרך, בניגוד ל"לא תעשה"- אתה דוקא. וראה מלבי"ם בספר התורה והמצוה כאן, והו"ר שם הע' לשו' 21. וראה מ"ש רא"א שיף בתועפות ראם לספר יראים בסימן ש"ד אות א', ומ"ש ר"ד ביטראן בפירושו מידות טובות למכילתא( מסכתא דפסחא), מהד' ר"מ בנייהו, ירושלים, תשמ"ט, עמ' ד"מ אות ג'( למעלה).

121 וראה הו"ר שם. הציטט הוא מן הקרא בשמות ל"ה, ב'." פירוש, למדנו לא יעשה די"ט מתעשה דששת ימים, מה תעשה דששת ימים לא חלקת בו, אלא בין הוא בין ע"י חבירו בין ע"י גוי מותר- אף לא יעשה די"ט לא תחלק בן אלא בין הוא בין ע"י חבירו בין ע"י גוי אסור"( ר"י דטראני הזקן, תשובות הרי"ד, מהד' וורטהיימר, ירושלים, תשכ"ז, עמ' רי"ז- י"ח, והביאו החיד"א בברכי יוסף סימן רמ"ג). ואצל הו"ר באה התמיהה:" אמאי לא הביא הפסוק דשמות ל"א, ט"ו, ששת ימים יעשה מלאכה". ורמא"ש במהד' המכילתא שלו מציין כאן לפסוק בויקרא כ"ג, ג', אבל הפסוק הנ"ל בויקהל מוקדם לו. גירסת הילק"ש דמז ר"א( וכן בהגהות הגר"א כאן)" כל מלאכת עבודה לא תעשו הא למדת" וכו'. והפסוק הוא בדברים

ט"ז, ח', לענין עצרת. וראה ברכת הנצי"ב( לדנצ"י ברלין), מהד' ירושלים, תש"ל, עמ' ל"ז, ד"ה ולא יעשה. 122 בשבלי הלקט, ימים טובים, סימן רמ"א הגירסה:" הא לא תעשה" וכו', וראה הו"ר שם בסוף ההע', המציע לתקן:" לכל". 123 גירסת הרמב"ן בפירושו לתורה לשמות שם:" לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך, אתה אומר לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך, או לא תעשה אתה ולא יעשה חנוך ולא יעשה גוי מלאכתו(=" פי' שלא יצוה ויאמר לאינו יהודי לבשל לעצמו". הנצי"ב שם), תלמוד לומר ששת ימים תעשה מלאכה" וכו'. ובדומה לכך גירסת הר"ן, ראה בשיטה מקובצת לב"מ צ', א' ד"ה מהו, ובחידושיו שם. ולפי זה, עיקר חידושה של דרשה זאת הוא ללמד " דבמלאכת הגוי ליכא משום אמירה לגוי", כדברי הר"ן שם. וראה עוד רד"ב טרייוויש, רביד הזהב, שמות, מהד' לבקוביץ- רייניץ, בני ברק, תשכ"ט, עמ' פ"ח, ודברי הרשב"א ע"כ בקטע שפרסם רמ"ל קצנלבוגן בסיני ק', תשכ"ז- תש"ל, עמ' תשכ"ז- תש"ל, וגירסת הילק"ש שם: כל מלאכה לא יעשה בהן(= בהם) לא תעשה אתה ולא יעשה חברך, אבל גוי יעשה מלאכתך, או אינו אלא לא יעשה גוי מלאכתך ת"ל ששת ימים וגו' אבל יעשה גוי מלאכתך" וכו', ולפי זה באה המכילתא ללמד כי אין מוטל איסור על מלאכת הגוי למען הישראל בשבת! וכן מבאר שם הזית רענן באות פ"ג:" לפי שכתוב לא יעשה דהוא הדין שלא יעשה ע"י אחרים אפילו גוי, ת"ל ששת ימים וגו' לא תעשה מלאכה משמע לא תעשה אתה אבל גוי שרי". ומסתבר, כמובן, שאין בעל ה"זית רענן"(= רא"א גומבינר, בעל המגן אברהם לשו"ע) מדבר אלא

- 136-