בסיכום: בתקופה העתיקה, יש להניח כי אסרו את מלאכת הגוי עצמו בשבת. 142 אך כבר במשנה אנו מוצאים, כי האיסור הוא על האמירה של הישראל לגוי. מן הדור הרביעי בבבל והלאה אנו מוצאים כי איסור זה נקרא" שבות". בתקופה זאת כבר ברור כי אין הכינוי" שבות" משמש אלא להגדרת איסורים

מדרבנן.

עישור דמאי, עירוב, הטמנת החמין

השימוש במונח" שבות" בכלל המיוחס לרבי

בבבלי מיוחסת לרבי בכמה מקומות הדעה שאיסורי" שבות" לא אסרום חכמים בין השמשות. 143 הבבלי בעירובין ל"ג, א' מצביע על מקורה של מסורת זאת בברייתא המופיעה לפנינו בתוספתא עירובין ב',( ג'), י"ג:

" נתנו( את העירוב) באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב, למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב, ואסור ליטלו. בתוך שלשה מותר ליטלו. נתנו בכלכלה ותלאה באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב, למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב ואסור ליטלו דברי ר', וחכמים או' כל שאסור ליטלן אין עירובו עירוב" וכו'. בבבלי פירשו שמחלוקת זו נסבה על השאלה אם, כרבי, כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות, ונמצא שבשעת קניית העירוב(= בין השמשות) יכל ליטול את העירוב ולסעוד בו, או, כחכמים שחלקו וסברו, שלא הקלו בדבר שהוא משום שבות בין השמשות, ונמצא שאינו יכול לאכול את עירובו בזמן הקובע. אבל בירושלמי עירובין ג', ג'( ג', כ"א), שם מובאת ג"כ ברייתא זו, אין אנו מוצאים דבר על כן, ופירשו את המחלוקת כפשוטה: לדעת רבי הקלו שיוכל אדם במקרה זה לאכול סעודת עירובו, שאף שהוא ועירובו במקום אחר מדרבנן- הרי הם ברשות אחת מדאורייתא, ולחכמים דרבי לא הקלו בדבר. 144 הבבלי מכנה, איפוא, את התקנות והגזרות שמדרבנן" שבות". הירושלמי אינו מכיר, ככל הנראה, את הכלל שבבבלי בשם רבי, אך אין מדבריו בענין זה סתירה עקרונית להנחת הבבלי- שאיסורי חכמים בשבת

עמ' 19-23; ירושלמי, שם, א', י( ד', ב'); בבלי, שם, י"ח, א'; ב"י, או"ח, סימן רמ"ו, וב"ח שם ד"ה" כתב ב"י"; רש"י זוין, לאור ההלכה, עמ' רי"ד ואילך; ר"צ קפלן, לבעיה: שבת האדם או שבת העולם, סיני, צ"ד, עמ' ל"ו- מ"ז, ולענין שביתת בהמה ראה מ"ש בעמ' 124 הע' 42, והוסף לכך: מכילתא, משפטים, כספא, פרשה כ', הו"ר עמ' 331; רמב"ם, שבת, כ', א'- ב'; רמב"ן בפירוש התורה לשמות כ"ג, י"ב; שו"ת חתם סופר, או"ח, סימן ס"ב; שו"ת לבושי מרדכי, מהד' תנינא, סימן מ"ז; שו"ת חסד לאברהם סימן ל"ה; רש"ז ברוין, שערים מצוינים בהלכה, ירושלים- ניו יורק, תשכ"ח, סימן פ"ז, אות א'. והשווה גם לדברים שבספר שמירת שבת כהלכתה, עמ' של"ה, הע' י', וכן: מג"א סימן ש"ה ס"ק ט"ז וביאור הגר"א שם

ס"ק נ', ושמירת שבת כהלכתה, שם, הע' י"ב. וראה מ"ש הר' בקשי- דורון בקובץ תורה שבעל- פה ט' בענין זה. וראה עוד בקשר לכל הנ"ל: רז"ו פראנק, תולדות זאב למסכת שבת, ירושלים, תשכ"א, לדף י"ז, ע"ב; ר"י פרבר, בענין שביתת כלים, בתוך: כתבי בית ישראל( עורך: ר' אייזיק שד), עמ' ע"א- ע"ח. וראה גם מ"ש בענין זה בעמ' 137 הע' 127. 143 שבת ח', ב'; עירובין, ל"ב, ב'; שם ל"ד, ב'; ל"ה, א'; שם, ע"ח, ב'.

144 ראה ד"ש ליברמן, תוכ"פ שם עמ' 334, אך ראה ר"ת אלבק בהשלמותיו לפירוש המשנה עירובין ג', ג'( עמ' 429) שפירש

אחרת,

- 142-