מכונים שבות, 145

האם נמצא כלל זה בספרות התנאית עצמה

במשנה שבת ב', ז', מצינו הבחנה בין פעולות שמותר לעשותן בזמן שהוא ספק חשכה של ליל שבת: אסור בזמן זה לעשר את הודאי, להטביל את הכלים הטעונים טבילה לטהרה, ולהדליק את הנר. אך לעומת זה מותר לעשר את הדמאי, לערב ולטמון את החמין.

האם משנה זאת היתה המקור לכלל הנ"ל המיוחס לרבי? קשה יהיה להניח הנחה כזאת, שכן לפי המקובל בתלמודים פעולות העישור והטבלת הכלים הינן איסורים מדרבנן, ומדוע איפוא אוסר כאן רבי בין השמשות פעולות" שבות" אלן? משום כך כותב רש"י: 146

" תנא דמתניתין אית ליה דגזרו על השבות בין השמשות דקתני אין מעשרין את

הודאי'".

-

אבל אפשר שהכלל, כלשון שהוא בפי אמוראים" כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות", מנוסח באופן כוללני ולא מדוייק דין, ובכל מקרה שיש בפעולה משום איסור שבות חמור

יותר 147 לא התיר גם רבי. 148 ובתוספתא שם ב', ט':

" כלים שנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אותן בין השמשות, ר' שמעון שיזורי אומ' אף בחול אין מטבילין אותן בין השמשות, מפני שצריכין הערב שמש, ושנטמאו בולד הטומאה מטבילין אותן בין השמשות. 149 כלל אמ' ר' שמעון בן לעזר דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אין עושין אותו בין השמשות, ודבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת 150 עושין אותו בין השמשות".

רשב"א בא בדבריו שבתוספתא זו, כפי הנראה, לחלוק על המשנה הנ"ל, האוסרת עישור והטבלת כלים בין השמשות. לדעת רשב"א כל איסורי השבות הותרו לגמרי בין השמשות. לניסוח זה אכן מתאים הכלל המיוחס לרבי כפי שהוא בפי האמוראים, 151

145 בנבל נמצא שקבעו ע"פ כלל זה את ההסבר למשנת עירובין ג', ג' בגמרא(=" קבעיתו לה בגמרא"). ראה בבלי, עירובין ל"ב, ב', וראה ר"ח אלבק, מבוא לתלמודים, עמ' 576 ואילך, ומ"ש בהשלמות למשנה שם.

146 שבת, ל"ז, א' ד"ה" אי הכא". 147 בלשונו של רש"י שם:" שבות מעליתא היא".

148 על כך העיר כבר ד"א גולדברג, פירוש למשנה מסכת שבת, עמ' 51-52.

149 התוספתא מוסיפה על האיסור הכללי להטביל כלים שבמשנה דעה המסייגת את האיסור, ראה וכ"פ לשם עמ' 33 ד"ה " כלים".

150- איסורי השבות. ראה תוכ"פ שם, עמ' 34 ד"ה" ודבר". רשב"א מכנה את איסורי השבות בשמם הארכאי" דבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת". ודאה מ"ש לעיל עמ' 121 והע' 22. וראה גם הלשון בתוספתא שם הלכה ט"ז. 151 מאוחר יותר צומצם כלל זה ע"י הרמב"ם( שבת, כ"ד, י') רק למקום מצוה או דוחק. ונימוקו, כפי שביארו רבי אברהם בנו,

....

- 143-