גם הסוגיה בירושלמי שבת, י"ט, א'( ט"ז, ז') סבורה כנראה שהתקיעה בשופר" שבות" היא, 157 אלא שמשם לא שמענו עדיין כי" שבות" זו היא איסור דרבנן, ואפשר שהכוונה לפעולות אסורות מדאורייתא, אך אינן מלאכה.

ברם, עיון במקורות אחרים מגלה, כמדומה, כי ישנן דעות שונות בדבר. מחד, אנו מגלים מקורות רבים הסבורים כי איסור התקיעה בשופר בשבת הינו איסור מן התורה, ומאידך מקורות אחרים מהם נראה כאילו אין איסור כלל על תקיעה בשופר בשבת. בספרא בהר פרשתא ב': 158

-

"... ביום הכפורים- אפילו בשבת. תעבירו שופר בכל ארצכם מל' שכל יחיד ויחיד חייב. 159 יכול אף תרועת ר"ה תהא דוחה את השבת בכל ארצכם ת"ל והעברת שופר תרוע'160 בחדש השביעי 161 ביום הכפרים, 162 ממשמע שנ' יוס 163 הכיפורים איני יודע שיום 164 הכיפורים בעשור לחדש, אם כן למה נאמר בעשור לחד'165 דוחה את השבת בכל ארצכם, אין 166 תרועת ר"ה דוחה את השבת 167 בכל ארצ' אלא בבית דין בלבד". מכאן נראה כי מקורו של איסור התקיעה בשופר בשבת הוא מן התורה, ושהתורה התירתו אך ורק בבית דין 168 ודומה לכך בירושלמי ר"ה ד', א'( נ"ט, ב'): 169

" ר' אבא בר פפא אמ' ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש הוון יתיבין מקשיי', אמרין תנינן' יום טוב שלראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה', אין דבר תורה הוא- אף בגבולין ידחה, אין לית הוא דבר תורה- אף במקדש לא ידחה? עבר כהנא, 170 אמרין הא גברא רבה 171 דנישאול ליה, אתון שאלון ליה, אמ' לון כת' אחד א'

158 הנוסח הוא ע"פ כת"י וטיקן 31. כת"י טיקן 66 נפסק לפני קטע זה שבספרא.

159 השוה לענין זה מ"ש ג' אלון, תולדות היהודים בא"י בתקופת המשנה והתלמוד, ח"א, עמ' 68 הע' 65. 160 וכנוסה שלפנינו גם נוסח הילקוט רמז תרנ"ט, מהד' היימן- שילוני עמ' 768. אך בדפו' וניציאה ש"ה עמ' די"ג:" יכול אף... תהיה דוחה את השבת? ת"ל בכל ארצכם והעברת שופר תרועה" וכו', ונוסח זה תמוה,

161 בדפו' וניציאה שם נוסף כאן" בעשור לחודש".

162 צ"ל" כיפורים" כבהמשך. בחלק מן הדפו' נוסף כאן:" ביום הכפורים שאין ת"ל בעשור לחדש ביום הכפורים".

163 דפו' וניציאה:" ביום". 164 שם:" שהוא יום".

165 שם: נוסף כאן:" אלא בעשור לחודש" וכו', ונשמטו תיבות אלו, כפי הנראה, בכת"י וטיקן 31.

166 שם:" ואין". 167 שם: במקום" את השבת"-" שבת".

168 על היתר התקיעה בבית דין גם מחוץ למקדש ראה משנת ר"ה ד', א'; ירושלמי סנהדרין, י"א, ד'; רא"ה וייס, דור דור ודורשין, ח"ב עמ' 35; רי"א הלוי, דורות הראשונים, כרך ה', דף ס', א'- ס"א, ב'; ר"ח אלבק השלמות לסדר מועד עמ' 490; ר"ג אלון, תולדות היהודים וכו', שם, עמ' 68.

169 השזה גם לויק"ר כ"ט, י"ב, מהד' מרגליות ת"ג עמ' תרפ"ד- תרפ"ה, והמקורות הנוספים שציינו להם רד"ב דטנר באהבת ציון וירושלים לר"ה עמ' 43, ור"מ מרגליות בהע' שם.

170 כנראה הוא רב כהנא השני, תלמיד רב ושמואל, ור' יוחנן וריש לקיש מכנים אותו כאן" גברא רבה". ראה אלבק, מבוא לתלמודים עמ' 203, ומרגליות שם עמ' תרפ"ד הע' לשו' 8.

171 בכת"י ליידן נוסף" רבה" מעל לשורה, וכן" ליה" שבהמשך.

- 145-