יום תרועה, 172 וכתוב אחד 173 א' זכרון תרועה, 174 הא כיצד, בשעה שהוא חל בחול- יום

תרועה, בשעה שהוא חל בשבת- זכרון תרועה, מזכירין אבל לא תוקעין".175

אמנם יש להעיר כי בירושלמי- בניגוד למפורש בספרא- אין הכרח לפרש כי ישנו איסור על התקיעה בשבת, שכן כנגד הרוצה לטעון כי לשיטת הירושלמי דק נאמר כאן שאין מצוה לתקוע בשבת, אך אין מוטל מאידך על כך איסור- אין לנו תשובה. 176

גם המסורת בבבלי שבת קל"א, א' וקל"ב, ב' כי לדעת רבי אליעזר" שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת" מלמדת שלדעת ר"א לא רק מכשירי השופר צריכים היתר בשבת, אלא אף השופר עצמו. 177 וכפי שבמכשירי מצוה שנדחו באיסורי תורה מדובר, יש להניח כי גם בתקיעת השופר עצמה שהותרה-

באיסורי תודה אנן קיימין. וכך מוצאים אנו בתוספתא ביצה א', ה'- ז':

" ר' יוסה או' כוי אין שוחטין אותו ביום טוב מפני שהוא ספק, ואם שחטו אין מכסין את דמו, אמר ר' יוסה ומה מילה שודאה דוחה את השבת אין ספיקה דוחה את יום טוב, כסוי הדם שאין ודאה 178 דוחה את השבת אינו דין שלא יהא ספיקו דוחה את יום טוב, אמרו לו שופרות שבגבולין יוכיחו, שאין ודאן דוחה את השבת וספיקן דוחה את יום

172 במדבר, כ"ט, א'. 173 שם:" אחר".

174 ויקרא, כ"ג, כ"ד.

-

175 עוד שם מקשים בהמשך הסוגיה: אם למדים מ"זכרון תרועה" כי אין לתקוע בשבת הרי שנאסור זאת גם במקדש? ומשיבים כי במקדש שיודעים בברור זמנו של חודש הרי נחשב הוא כ"יום תרועה". ולפי זה שואלים: במקום אחר, שידוע זמנו של חודש בברור, שיתקעו? ומשיבים:" תני ר"ש בן יוחי והקרבתם, במקום שהקרבנות קרבים"[ ותמהו על כך מאוד, שכן בבמדבר כ"ט לא נאמר כלל בענין ד"ה" והקרבתם" אלא" ועשיתם עולה", וראה דחוקו של קה"ע שם, והפ"מ שם מתקן:" ועשיתם עולה". וכן אלבק, השלמות לסדר מועד, עמ' 489, אבל נדמה שפתרונו של הענין הוא כזה( והוא, נראה לי, רמוז בדברי ג' אלון, מחקרים בתולדות ישראל בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד, ח"א, ת"א, תשי"ז, עמ' 107-108 והע' 78, עי"ש, אך הדברים חסרים ויש להשלימם): במקבילה העוסקת בעניינו של ר"ה בויקרא, כ"ג, כ"ה, שם אכן נאמר: והקרבתם אשה לה'", ועל פס' זה מוסבת דרשת רשב"י המקורית. אמנם נכון שמבחינת ההגיון הפנימי של הדרשות הנ"ל היה ראוי להביא פסוק מן הפרשה בבמדבר כ"ט המזכירה" יום תרועה", מאשר בויקרא כ"ג המזכירה" זכרון תרועה", אבל יתכן מאוד שרשב"י כלל אינו מכיר את הדרשה הנ"ל המחלקת בין יום תרועה לזכרון תרועה, אף שהאמוראים רצו לעשות שימוש בדרשתו לעניינם. המקבילות הגורסות" ועשיתם עולה" הם ויקרא רבה כ"ט, י"ב מהד' מרגליות, ח"ג, ירושלים, תשט"ז, עמ' תרפ"ה- תרפ"ו; פס"ר פרק מ'( דף קס"ז, ב'); מסכת סופרים י"ט, ו'( מהד' היגד עמ' 329). וראה גם מרכבת המשנה על הרמב"ם, שופר, ב', ח', אבל יש להעדיף הנוסח הקשה שבירושלמי, ולא הנראה כמתוקן על פי המוקשה בירושלמי שבשאר מקבילות. אם נכונים הדברים הללו הרי הם מחזקים, אכן, את טענות אלון שם, שכן רשב"י אינו אומר אלא שתקיעת שופר היא במקום שהקרבנות קרבים].

176 וראה דמ"מ כשר, תודה שלמה, י"ג, ניו יורק, תשי"ד( מהד' 2), עמ' ק"נ- קנ"ב.( על כך עומד ידידי ר"ד הנשקה לפרסם מאמר בקרוב). ברם, על אף שפרשנות זאת אפשרית היא, הרי אינה מסתברת לענ"ד, שכן הלשון" לא ידחה" משמעותה: אף במקדש יאסר( מן התורה). גם דרשת ר' יונה בסוף סוגיה זאת בירושלמי" זו(= של יובל) את מעביר בארצכם, אחרת (= של ר"ה) לא"] מטה את הדעת לענ"ד לכיוון זה.

177 אבל מחליש ראיה זאת העיון במקבילה של מסורת זו" מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת". וראה בענין זה גם: רי"ד גילת, משנתו של רבי אליעזר וכו' עמ' 129-133. ברם, העירני ר"ד הנשקה למקבילה בירושלמי שבת, י"ט, א'( ט"ז, ד') שם ביארו אמוראי א"י כי היתר זה של מכשירי מצוה חל רק על איסורי שבות. ראה שם הירושלמי כפשוטו עמ' 205 ומ"ש לעיל

בהע' 39.

178 בדפו"ר:" ודאו".

- 146-