טוב, הן יוכיחו לכסוי הדם שאע"פ שאין ודאו 179 דוחה את השבת שיהא ספיקו 180 דוחה

את יום טוב" וכו'.

וכבר פירש ה"תוספת בכורים" כי התוספתא כאן לשיטת אלו הסוברים שתקיעה בשבת בגבולין אסורה מן התורה, שהרי הדיון כאן כולו הוא במישור הדינים דאורייתא, והחזיק אחריו בזה גם ר"ש ליברמן. 181 אך לעומת זה ממקורות אחרים אין ברור כל כך אם ישנה בכלל הגבלה כלשהי על תקיעת שופר בשבת

ויום טוב.

במשנה ר"ה ד', ח' נאמר:

" אין מעכבין את התינוקות מלתקוע, אבל מתעסקין בהם עד שילמדו".

דהיינו, לא רק שאין מונעים התינוקות מלתקוע, אלא גם מלמדים אותם לעשות זאת 182 ואף מדובר במקורות התנאיים על המתעסק בתקיעת שופר 183 ואין משמעות הדברים שאדם זה עושה מעשה אסור.184 היתר זה מכוון כנראה לראש השנה, כלומר ליום טוב. 185

והבבלי שם מוסיף:

" אמר ר' אלעזר אפילו בשבת, תניא נמי הכי מתעסקין בהם עד שילמדו אפילו בשבת, ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע בשבת ואין צריך לומר ביום טוב'".

ובמשנת חולין א', ז' מצינו:

179 שם:" ודאן".

180 כת"י ארפורט:" ספיקן". 183 בתוכ"פ, שם, עמ' 922. 182 אבל ראה הדיוק והשאלה מן הברייתא בסוגיית הבבלי שם ל"ג, א':" אין מעכבין את התנוקות מלתקוע- הא נשים מעכבין. והתניא אין מעכבין לא את הנשים ולא את התנוקות מלתקוע ביום טוב". אביי שם תולה זאת במחלוקת תנאים. וראה על כך גם ר"מ לב, מר דרור, סיגעט, תרס"ט, ס', א'- ס', ב'.

183 משנה שם:" והמתעסק לא יצא" וכו' ותוספתא ר"ה, ב',( ד'), ו'. אמנם אין מכאן ראיה גמורה, שהרי אפשר גם לומר כי אותו מתעסק עובר בכך על איסור, וכן התוקע לשיר. אבל ראה בענין זה, למשל, את דעת בעלי התוס' בשבת מ"א, ב' ד"ה " מוליאר" שכתבו כי רחוק יהיה להניח שסתם דוגמא שבמשנה עוסקת בעושה מעשה אסור בלי שיצויין זאת במפורש. וקצת משמע כך גם בתוס' ד"ה" אשה" בסוכה נ"ג, א'( אך שם קשה יותר לומר זאת, שכן מדובר על מעשה שהיה ידוע ומקובל), אך ראה גם תוס' שבת מ"ז, ב', ד"ה" יש עליה מעות" שיכלו לומר כי הניחם שם באיסור, והעדיפו לתרץ בדוחק את העניין. אך ראה עוד: תוס' שם, ל"ד, א', שלדברי רש"י שם רבא שאמר" אמרו לו שנים צא וערב עלינו" כיון לעירובי תחומין ושעירב באיסור, וראה גם פסקי הרא"ש לשבת פרק א', סימן א', המעמיד את המקרה הסתמי של המשנה

הראשונה באופן שעובר על איסור" לפני עוור".

184 וראה גם דברי רבא בבלי שם כ"ח, א'"... התוקע לשיר יצא"!

185 ואלמלא היתה פעולה זאת מותרת ביום טוב, היינו שומעים בודאי על הגבלות בתקיעה שאינה לצורך מצות היום ממש, בדיוק כפי שאנו מוצאים אזהרות חוזרות ונישנות על כך( לפי דעת הסבורים כך) בספרות ההלכה המאוחרת, ראה דברי בעל העיטור המובאים בפסקי הרא"ש ד"ה פרק ד' סימן ז':" מסתברא דאין אחד תוקע להן(= לנשים, שאינן חייבות בתקיעה) אלא הן בעצמן", ושם בסימן י"א במעשה שארע במגנצא בשנת תתק"ה שהחזירו הקהל את בעל התוקע שלא כדין, ופסק הראב"ן שעבר בכך על שבות דרבנן, ובתוס' ד"ה ל', א' ד"ה" וביבנה":"... אותן שיצאו אסור להם לחזור ולתקוע, דיש איסור שבות בדבר לתקוע בחנם בשבת"( וראה מ"ש על כך ר"א לנדא, דמשק אליעזר, לאו"ח תקצ"ו, ס"ק ג', ויש להשיב על דבריו, שהרי לענין זה שוים שבת ויו"ט). וראה שו"ע או"ח תקצ"ז, א', בדברי הרמ"א:"... ולאחר שיצאו בזה שוב אין לתקוע עוד בחנם", אך יש חולקים על כך, ראה מ"ש המג"א שם ס"ק ב' ובביאורי הגר"א שם ס"ק ג' ד"ה " ולאחר".

-147-