"... יום טוב שחל להיות בערב שבת תוקעין(= התקיעות המכריזות על כניסת שבת, ראה משנה, סוכה, ה', ה') ולא מבדילין".

ואם מדובר בתקיעה אסורה בשבת, מדוע הותר איסור זה ביו"ט, שאינו קל מן השבת אלא לענין צרכי אוכל נפש.186

וברייתא אמוראית- מפורשת לכאורה- בבבלי, בג' מקומות:

" תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו- יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה" 187, 188

ובסוגית הבבלי שבת קל"א, ב', על דברי הברייתא שהובאה לעיל" שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר", שואלים:" מנא ליה לרבי אליעזר הא" וכו', ומציעים לומר כי זה היה אופן תלמודו של רבי אליעזר: מתחילה הכיר את הדרשה"... אמר קרא" יום תרועה יהיה לכם'- ביום אפילו בשבת". ועל כך, לפי דעת הסוגיה, שאל רבי אליעזר:" ולמאי( מה בא ללמד פסוק זה לפי דרשה זו), אילימא לתקיעה- : הא תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו- יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה'". ומשום כך הסיק רבי אליעזר- לפי דעת בעלי הסוגיה שדרשה זו באה ללמד על היתר הכנת : מכשירי מצוה בשבת. משימושה של סוגיה זו בדרשת תנא דבי שמואל נראה כי היא הובנה בפשטות כמתירה תקיעת שופר ורדיית הפת בשבת ללא כל הגבלה. ולכן הוקשה לבעלי הסוגיה: לשם מה צריכה דרשת הפסוק ללמדנו היתר זה בשבת הלא אין כאן כל מלאכה. 189

-

מאוחר יותר אנו מוצאים את רס"ג אומר, כנגד התוקפים בשאלות מן המקרא, 190 כי יהושע לא נלחם כלל בשבת על יריחו, אלא רק ש"היו בכל יום נושאים הארון ותוקעים בשופרות, ואלו המעשים מותרים

בשבת", 191

186 משנה, ביצה, ה', ב'. אמנם אפשר שאין מכאן ראיה גמורה, שהרי כפי שהעידני ר"ד הנשקה- יתכן שלמשנה זאת בתולין נחשבת התקיעה בשופר לאיסור דרבנן, והם( חכמים) ראו מקום להתיר איסור זה לצורך הנ"ל. וראה עוד: שו"ת באר יצחק, די"א ספקטור, קניגסברג, תרי"ט, חלק אהע"ז, סימן א', ענף ג'.

187 ר"ה, כ"ט, ב'[ כך בכתי"מ 95 ובכת"י לונדון 400, אבל בחלק מהדפו' וכתי"מ 140:" תנא דבי ר' ישמעאל", ודאה רי"ן אפשטיין מבוא לנוסח המשנה, עמ' 213-214]; שבת קי"ז, ב',[ בדפו'" תנא דבי ר' ישמעאל", ובכת"י אוקס'" דבי שמואל" וכן הגירסה אצל הרבה מן הראשונים, ראה דק"ס שם אות ד' וראה דמ"פ בר( בהער), דברי משלם, פרנקפורט, תרפ"ז, עמ' קס"א הע' 1, ודאה מ"ש דיין אפשטיין שם, שבהרבה מקומות טעו ושינו ל"ר' ישמעאל"( ושם בכתי"מ הפס'" כל מלאכה לא תעשו", וראה תוד"ה" והתנא" שם, ותוד"ה" כל" בר"ה שם, וחידושי הרמב"ן ד"ה" הא דתנא" ורשב"א וריטב"א שם,

וראה גם דק"ס שם]; שם, קל"א, ב'( ושם אותם חילופי נוסח בכתה"י שבדף קי"ז, ב').

188 ואין לומר לפענ"ד כי לברייתא זאת תקיעת שופר ורדיית הפת אינם" מלאכה", אלא איסור חכמים, ראה הראיות שהבאנו לכן להלן בעמ' 154.

189 בעלי הסוגיה שם לא הוטרדו כלל מדיוקנו דלעיל" שופר וכל מכשיריו דוחין" וכו'. 190 אמונות ודעות, מאמר שלישי, פרק ט'. 191 אף שאפשר להדחק ולומר, שכוון רק לקבוע שאין התקיעה בשופר כרוכה באיסור תורה, הרי נשיאת הארון תוכיח שהמדובר הוא בהיתר גמור. ורחוק יהיה לדעתי להניח שבזיכותיו עם הקראים יסבור רס"ג כי הארון נישא רק בכרמלית, כפי שמציע לי ר"ד הנשקה. וראה שם שביל האמונה לר"י קיטובר הע' י"ב ור"י פרלא, בביאורו לספר המצות לרס"ג, ח"א, עמ' 377-378. על מגמתו של רס"ג בדבריו כאן ראה עוד מ"ד הר, לבעיית הלכות מלחמה בשבת בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד, תרביץ ל',( תשכ"א), עמ' 348 ואילך[ וראה גם דברי רב"מ לוין בתרביץ ב',( תרצ"א), עמ' 388. אך כוונתו לומד, כי רס"ג רצה להשיג לקראים כנגד דעת חז"ל בשאלת המלחמה גופא בשבת. ובדברי לוין אין כל התייחסות לשאלה

- 148­