הרעיון כי האיסור המוטל על תקיעת השופר ביו"ט הינו גזירה משום שמא יתקן כלי שיר: 205 "... אע"ג דמדאוריית' שריא(= תקיעת שופר בשבת) דתנא דבי ר' ישמעאל כל מלאכ' עבודה לא תעשו יצאת תקיע' שופר ורדיית הפת שהיא חכמ' ואינה מלאכה, מכל מקום אסור שבות דדבריהם איכא, דהוי בכלל לא מספקים ולא מטפחים דפר' משילין, דאסירי משום גזירה דשמא יתקן כלי שיר, שהוא תקון מנא, אבל לא משום אולודי קלא, דבהדיא אמר(= אמרו) בשלהי עירובין לא אמרן אלא בקולו של שיר בלבד, אבל משום אולודי קלא לא".

לאחר מכן נמצאנה אצל ר"א די בוטון. 206 דעה זו השתרשה ברבים מחיבורי האחרונים, עד שאתה מוצא גם מי ששמה בפי הר"ן.

207

אבל היו שהתנגדו לכך. כך כותב ר"ד הלוי: 208

"... לענ"ד דקול שופר לא ניתן לשיר אלא לתקועי של מצוה" וכו'.209

לפי דעה זו חזרנו לומר כי אין בתקיעת שופר בשבת איסור עצמי שעליו גזרו חכמים, ולכן מותרת התקיעה כל שאינה בר"ה שחל בשבת ולצורך מצוה.

ברם, על אף שהט"ז מותקף, כפי שנראה, על דבריו אלו, הרי הוא אינו בודם מלבו. שכן כבר מצאנו שורשיה של דעה זו בסידור רש"י, שבתשובה לר' יהודה בר יצחק, בענין תקיעה בשופר ביוה"כ קודם

שיתפללו שמונה עשרה, נאמר:

" תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה היא, ואינו אסור לתקוע בשבת אלא דלא ליתי לטלטולי ברשות הרבים כדי לילך אצל בקי ללמוד... אבל בתקיעה אחת במוצאי יום הכפורים ליכא למיחש להכי, משום דבחדא תקיעה לא צריך למיזל אצל] בקי" וכו'.210 וכן היתה דעת דעת הרשב"ץ, 211 שהוטרד בתחילה מן התקיעות היתירות שתוקעים בר"ה למעלה מן החיוב, אך הגיע לבסוף למסקנה כי מנהג זה לגיטימי הוא, שכן בבבלי ר"ה ל', א', נאמר" כי הוה מסיים שליחא דציבורא תקיעתא ביבנה לא שמע איניש קול אוניה מקל תקועיא" וכו', ומכאן" שאין לחוש לשבות דתקיעה ביום ר"ה לתקוע תקיעה שאינה צריכה, שהרי החכמים שהיו מרבים לתקיעות ולא חשו כלל

205 א) על גזירה זו ראה גם מ"ש בעמ' 15 הע' 74.

ב) הרעיון עצמו נשאב כנראה מהצעת התוס' בסוכה נ', ב' ד"ה" ורבנן", שדחו אותו ואמרו כי אין שופר כלי נגינה שיש בו חשש תיקון כלי, והסבירו כי גזרו על תקיעות מילוי המים אגב הגזירה שנגזרה על כל כלי הנגינה המרובים שהיו בשמחת בית השואבה: חלילים, כנורות, מצלתים ונבלים, שבהם אכן קיים חשש שמא יתקן. וראה ר"י ראזין, צפנת פענח( הנ"ל בהע' 203).

206 לחם משנה על הרמב"ם, הלכות ר"ה, ב', ו'. וכן ר"מ ן' חביב, יום תרועה, שם. 207 ראה רי"ש נתנזון, שו"ת שואל ומשיב, מהדורה תליתאה, ח"ג, סימן קנ"ה, ור"ן לר"ה ל"ג, א'( דפו' וילנא דף ט', ב') ד"ה " וכתב רבינו אפרים", שאינו אומר אלא שפרט לגזירה דרבה יש גם" איסור שבות" בתקיעה בשופר להתלמד.

208 ט"ז, או"ח, תקפ"ח, ס"ק ה'.

209 וכן היא דעת ר"י נוניס, שער המלך על הרמב"ם, הלכות ר"ה ב', ו'.

210 סדור רש"י, מהד' ש' בובר, ערן ר"י פריימן,( דפו' צילום תשמ"ב), סימן ר"ו עמ' 95, וראה כן גם בתשובות רש"י, מהד'

אלפנביין, ניו יורק, תש"ג, סימן שנ"ד, עמ' 354, ובהערה שם.

.211 חידושי הרשב"ץ, ליוורנו, תק"ה, כ"ז, ד', ד"ה הילכך.

- 152-