לאיסור שבות" 212 הטענה העיקרית שהועלתה כנגד דעות אלו( הט"ז) היתה מן השימוש בהגדרת" שבות", שעושה רב יוסף בבבלי שבת קי"ד, ב', כלפי איסור התקיעה בשופר. וכך מגיע ר"י אשכנזי בשו"ת חכם צבי 213 למסקנה כי:

" נעלם מעיני הרב ז"ל(= הט"ז) תלמוד ערוך סוף פרק ואלו קשרים דף קי"ד דאמר ושבות קרובה מי התירו, והתניא י"ט שחל להיות בע"ש תוקעין ולא מבדילין, מוצאי שבת מבדילין ולא תוקעין, ואמאי לתקע כי היכי דלידעי דשרי בשחיטה לאלתר, אלא מחוורתא כדרב יוסף', והתם ע"כ פירושו שיתקע בלילה ממש, להודיע שהוא לילה ממש, ושמות' לשחוט תכף, וכמו שכתבו שם התוספות בד"ה ליתקע ובד"ה אמאי, הרי מבואר דביו"ט נמי איכא איסור שבות תקיעת שופר. ובפרק כיסוי הדם(= חולין) דף פ"ז ע"ב בד"ה תקיעת שופר בגבולין תוכיח כתבו התוספות וספקה דוחה י"ט אע"ג דאיכא איסורא דרבנן בתקיעת שופר, שהיא חכמה ואינה מלאכה ונדחה איסור זה מספק, הרי בהדיא דבי"ט של ר"ה נמי איכא איסור בתקיעת שופר בחנם".214

כנראה מחמת קושי זה הגדיר המהרש"א 215 את רדיית הפת ותקיעת שופר( שעליהן, כפי שראינו נאמר במפורש בברייתא הבבלית שחכמה הם ואינם מלאכה) שאכן מלאכה הם, אך איסור מלאכה זה הוא

מדרבנן.

כאן לראשונה אנו פוגשים מונח חדש לגמרי:" מלאכה מדרבנן". כלומר, איסור מדרבנן שאינו גזירה משום אחת מן המלאכות אלא איסור נפרד, שרבנן ראו לאסרו מאיזה טעם, אך קראוהו" מלאכה", ביוצרם עי"ז מערכת" מלאכות" מקבילה למערכת המלאכות שמדאוריתא.

דברי המהרש"א נתקבלו על ידי אחרונים אחרים שהרחיבום בהסבריהם. וכך למשל כותב הר"ב

תאומים: 216

" והנה לדעת הפוסקים דשופר אינו נקרא כלי שיר, ולא הוי בכלל איסור השמעת קול בכלי זמר משום שמא יתקן, ע"כ כוונת הרמב"ם במ"ש' אע"פ שהוא שבות' כוונתו על שבות דמלאכה 217 ואף שמדאורייתא אינו בכלל מלאכה, מ"מ כיון שבאה ע"י מעשה

212 וראה גם ר' בנימין זאב בן מתתיהו, ספר בנימין זאב, וינציאה, רצ"ט, ח"ב( מהד' צילום שהוציא ר"מ בנייהו, ירושלים, תשמ"ט), סימן רל"ג, שאינו יודע טעם אחר לאיסור התקיעה בשבת פרט לגזירה דרבה. 213 למברג, תר"ס, בסימן ל"ה.

214 אך ראה עוד על כך בשו"ת שואל ומשיב שם; חמד משה לר' גדליה משה בן צבי הירש, פיורדא, תקכ"ט, על השו"ע שם באות ג'; ר"מ לב, מר דרור, סיגעט, תרס"ט, ס', א'- ס', ב'. וראה עוד: ר"ע גלזנר, דור דורים, ירושלים, תשמ"ח, עמ' קס"ן קס"ז; רנ"ה בוימל, שו"ת אמרי שפר, ירושלים, תשכ"ג, סימן י"ח, עמ' נ"ד- נ"ה.

215 לר"ה כ"ט, ב', ד"ה" בד"ה רדיית הפת". דברי המהרש"א מוסבים על דברי התוס' שם ד"ה רדיית הפת, אבל עקרון השאלה דומה לבעיה שנזכרה אצל הט"ז. עיין שם.

216 ברוך טעם, ורשא, תרס"ו, בדין עשה דוחה לא תעשה, עמ' 53-54.

217 דבריו מוסבים על ניסוחיו של הרמב"ם המכנה בהלכות ר"ה ב', ז' את איסור התקיעה בשבת בשופר" שבות" על פי הבבלי שם. אך אין הרמב"ם הראשון המכנה איסור זה שבות, ומקורו מדברי רב יוסף שם.

- 153-