עשוהו חכמים כמלאכה, וזה הוא השבות בכל תקיעת שופר של רשות... שאינו אלא

שבות מצד עצמו, שאף מעשה חכמה אסרו חכמים".218

אותה ברייתא בבלית שאמרה כי תקיעת שופר" חכמה היא ואינה מלאכה" מתפרשת לאחרונה: ואינה מלאכה מן התורה, אבל מלאכה היא מדרבנן. ובסיכום: בענין איסור תקיעת שופר בשבת ויו"ט ישנם מקורות חלוקים. יש המתירים מכל וכל, ויש האוסרים, שנראה מדבריהם כי מדובר באיסור תורה. בבבלי מכונה איסור זה איסור שבות בפי רב יוסף. יש להניח כי הכינוי שבות שבפיו פירושו הוא כבתלמוד הבבלי

בכל מקום: איסור דרבנן.

רדיית הפת

ממקורות תנאיים מסויימים נראה כי לא היה מוטלת כל הגבלה שהיא על רדיית הפת בשבת. כך נראה מפשטות המשנה בשבת א', י':

" אין נותנין את הפת לתנור עם חשכה ולא את החרדה על גבי הגחלים, אלא כדי שיקרמו

פניה מבעוד יום".

מניסוח זה ברור, שאם קרמו פניה של הפת 219 מותר לתיתה לכתחילה לתוך התנור עם חשכה לצורך השבת, ומובן מאליו שגם ירדוה בשבת.

ואפשר שגם מן הברייתא בבבלי שבת ל"ה, ב' משתקפת הלכה זאת:

" ת"ר שש תקיעות תוקעין ערב שבת, ראשונה... שניה... שלישית... ר' יהודה הנשיא אומר שלישית לחלוץ תפילין, ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת" וכו'.

מן הסתם, לו היתה פעולה זאת של הדבקת הפת לפני שבת פעולה הגוררת איסור בשבת, לא היתה הברייתא נוקטת דוקא אותה. 220 וכן יש לצרף לכך את הברייתא דתנא דבי ישמעאל דלעיל, האומרת שרדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה.

218 וראה ר"י דאזין, צפנת פענח על הרמב"ם, שבת, כ"א, ד':"... שיש מלאכה שהוא משום שבות... אך יש עליו שם מלאכה דרבנן אסמכוה על מלאכה דאורייתא... והוא הדין כאן גבי שבת, כגון רדיית הפת ותקיעת שופר דהוה חכמה ולא מלאכה, ד"ל דאף דאסורה בשבת מ"מ אין איסורה משום מלאכת שבת... אך דר"ל שיש שם מלאכה עליו מדרבנן" וכו'. אבל ראה גם ר"א טיקטין, פתח הבית, על ר"ה( דבר בעתו) כ"ט, ב', על דברי התוס' שם, שכתב:" יראה קצת שסוברים דבלא טעם שמא יעבירנו ובלא שמא יתקן כלי שיר הוי איסור דרבנן". 219 על השאלה לאיזה צד מצידי הפת מכוונת הלכה זאת התנהל בין הפרשנים והפוסקים ויכוח סוער. ראה הדיון בבלי שם כ', א', רש"י תוס' ור"ן על הרי"ף על אתר; רמב"ם, שבת, ג', י"ח, ומ"מ, כס"מ ומעשה רוקח שם; סמ"ג, ל"ת ס"ה; ספר התרומה סימן רכ"ד; טור, או"ח, רנ"ד, דרישה, חידושי הגהות על הטור וב"י שם; שו"ע שם, סעיף ה', ט"ז ס"ק ב', מג"א, ס"ק ט"ז, ביאור הגר"א ס"ק י"ח- ב', נהר שלום לר"ש זינטורה, אמסטרדם, תקל"א, שם, אות ב' ורי"מ הכהן ב"משנה ברורה" שם ס"ק כ"ו; וראה גם תוס' ר"ע איגר על המשנה שם. 220 שתי ראיות אלו הביאן הרמב"ן במלחמת ה' בתחילת פרק ראשון של מסכת שבת, דף א', ב' מדפי הרי"ף דפו' וילנא. וראה ע"כ להלן.

- 154-