(= קי"ז, ב') בין לו בין לאחרים ובלבד בסכין, והקשו בה(= בגמ' שם, על התוספתא המתירה לרדות דק בסכין) מדתנא דבי שמואל, 226 ופריקו בה כמה דאפשר לשנויי משנינן'. הא משמע שאפילו איסור שבות לא גזרו, אלא שהצריכו לשנות, וכאן (= בבעיית רב ביבי ב"א) יתירו מיהת בשנוי? ועוד שהיה נראה שאין השינוי הוה (= הזה?) אלא מפני שממעטין הצלה כדרכה כמה דאפשר, וכן נמי משמע שאפילו יותר ממזון ג' סעודות מותר לרדות, ואפילו אוכל שרדייתו שלא לצורך, ולא אמרו שלש סעודות אלא בבא להציל, שאין מצילין מפני הדליקה אלא מזון שלש סעודות, והכל מפני שאדם בהול על ממונו, ואי שרית ליה אתי לכבויי כדאיתא התם". 227

יש מקום לשאלת הראשונים שברי"ף לדעת הרמב"ן, מכיון שמן הסוגיה בדף קי"ז, ב', לא נראה שישנו אפילו איסור שבות על רדיית הפת, וההגבלה היחידה שהוטלה על פעולה זאת שם(= בסכין דוקא) אינה מצד איסור הפעולה בשבת, אלא הגבלה הקשורה לדיני הצלה, שבהם הגבילו חכמים אף פעולות מותרות לגמרי.

והוא מוסיף מדיליה לחיזוק קשיי הראשונים שברי"ף, ומצרף שתי ראיות אחרות משלו להיתר הרדייה בשבת, שהבאנום לעיל. כל הראיות המצטברות הללו היו צריכות להובילנו למסקנה כי אין מוטל שום איסור, גם לא מדרבנן, על רדיית הפת. אלא שלדעת הרמב"ן, ובדומה למה שהסברנו לעיל, פשטות דברי הרי"ף במסקנתו היא, שאכן רדיית הפת שבות היא, ולזאת מכוונת אותו בהכרח בעיית רב ביבי בר אביי:

" ופריק לה רבינו הגדול ז"ל(= הרי"ף) דלעולם משום שבות יש בו, ולא התירו בין בבא להציל בין בעלמא אלא בשינוי, ולכבוד השבת, שלא גזרו בשבות כלאחר יד לצורך השבת. וכאן(- בבעיית רב ביבי ב"א) התירו אפילו הדביק בשבת, שאינו ראוי לאכילה, אפילו במרדה כדרכו, שלא יהא מחזר אחר סכין ונמצא מתחייב" וכו'.

שאלת הקדמונים שהובאה ברי"ף היתה, איפוא, על סתירה בין המקורות המתירים לכאורה לגמרי את רדיית הפת לבין בעיית רב ביבי ב"א. ותשובת הרי"ף, לפי זה, היא, שאכן, איסור שבות ישנו ברדיית הפת,

ואיסור זה הותר:

א) לצורך סעודת השבת רק בשינוי(= ע"י סכין).

ב) שלא לצורך סעודת השבת-( לאותו צד בבעיית רב ביבי ב"א, שיש להתיר רדייה זאת) מן החשש שיבוא האופה בשבת לידי איסור תורה הקילו חכמים שירדה הפת אפילו כדרכו.

. והברייתא דתנא דבי ישמעאל, שהוציאה את הרדייה מגדר מלאכה- מסתבר לפי זה- לא דיברה אלא במישור החיובים שמן התורה.

אבל הר"ן שם יוצא כנגד דברי הרמב"ן. דבריו בענין זה חשובים מאוד, והועתקו אחר כך ע"י פוסקים ופרשנים רבים, עד שנתעלם לרוב גם מקור הדברים, ונשתכחה העובדה שדבריו מהוים במקורם חידוש

226 גרס" שמואל" ולא" ישמעאל". וראה לעיל הע' 187. זו גם נוסחת הר"ן, ראה להלן. 227 בבלי, שבת, קי"ז, ב'.

- 157-