ברור איפוא, לדעת הר"ן, כי אין רדיית הפת( כפי שאין התקיעה בשופר) איסור שבות. מה אם כן תהיה לפי דעתו הסיבה לכך שצריך, לפי הנאמר בסוגיה דלעיל, לבצע את פעולת הרדייה בשינוי? וכיצד נסביר את בעיית רב ביבי ב"א לאור טענה זאת, וכפי שהוא שואל בהמשך דבריו" וכיון שכן, מאי קאמרינן הכא קודם שיבא לידי איסור סקילה' דהא רדייה לאן שברת היא"?

על כך הוא משיב, בהכניסו לדיון זה מונח שהוא בבחינת פנים חדשות בסוגיה זאת: " אלא עובדין דחול היא(= הרדייה, וכמובן גם התקיעה בשופר),(= ובעובדין דחול ראוי לומר=) אי אפשר לשנויי משנינן, ואי לא אפשר עביד ליה כדבעי'".

ביאור דבריו: קושיית הקדמונים שהביא הרי"ף נגעה לסתירה שבין הברייתא דתנא דבי ישמעאל, שהם הבינוה כמי שמתייחסת אל הרדייה כפעולה שאינה נחשבת אפילו כאיסור דרבנן(= שבות), אלא דרגתה פחותה יותר," עובדין דחול",( שבזה אנו אומרים רק כי לכתחילה יש לעשותה בשבת בשינוי מדרכו בחול), ובין בעיית רב ביבי ב"א, שמשם משתמע היה כי הרדייה איסור שבות גמור הוא( שאם לא כן מדוע לא יאמרו לו, לחוטא, שירדה הפת בשינוי).

ומכאן בא הר"ן להסביר בדרך אחרת מזו של הרמב"ן את תשובת הרי"ף:

" ופריק לה הריא"ף ז"ל דנהי דודאי הכי הוא, דרדיי' הפת ותקיעת שופר לאו שבות נינהו, מיהו לעובדין דחול( לא) 232 דמו, ולא שרינן אלא לכבוד שבת כי התם, א"נ(= אי נמי) כדי שלא יבא לאיסור סקילה כי הכא, והתם 233 א"א(= אי אפשר) לשינויי משנינן, ואי לא אפשר רודה במרדה. וכי אמרי' נמי דכי אפשר לשינויי משנינן ה"מ(= הני מילי) היכא שנאפה באיסור, דהתם בשכח הפת בתנור עסקינן, שהשההו שם באיסור, מפני שלא עמד(= עמדה, הפת) שם כ"כ(= כל כך) מבעוד יום שיקרמו פניה, הא אילו עמד (= עמדה) שם כל כך[ נראה] דשרי. כדתנן להלן בפרקין(= שם, י"ט, ב') אין נותנין את הפת לתנור עם חשיכה וכו' אלא כדי שיקרמו פניה, הא כדי שיקרמו פניה נותנין, בכי האי גוונא כיון דלא עבד איסורא(= רדיית הפת אין בה איסור) וצורך שבת הוא, רודה כדרכו. דלא אשכחן דנגעי שינוי אלא בשכת פת בתנור דעבד איסורא".

רדיית הפת לפי דעת הר"ן, וכפי שנראית לו דעת הרי"ף, אין בה איסור, לא איסור תורה ולא איסור מדרבנן. אך כאשר הונחה הפת בתנור מבעוד יום מבלי לשמור על כללי ההיתר שקבעו חכמים(= שיקרמן פניה מבעוד יום), הרי אז רדייתה אמנם אינה איסור שבות מדרבנן, אך מוגדרת היא כ"עובדין דחול", קטגוריה מיוחדת של פעולות, אשר ההוראות בנוגע לעשייתן בשבת הן פשוטות בתכלית:" אי אפשר לשינויי משנינן", ואם אי אפשר תיעשנה כדרכן.

גם בעיית רב ביבי ב"א עוסקת במקרה שהפת הונחה בתנור באיסור, וממילא ההנחיות בנוגע לרדיית פת זו תהיינה דומות להנחיות שנוהגות במקרה של הנחת פת שלא קרמו פניה בתנור מבעוד יום. כלומר,

232 תיבה זו" לא" היא טעות סופר ברודה, וגם בדפו' הוקפה בסוגריים עגולות. 233 וי"ג:" והכא", ראה הגהות מאלפס ישן שם.

- 159-