ההלכה אין ההקפדה על המנוחה מן היגיעה בשבת עקרון מרכזי, הקובע את רשימת המלאכות האסורות בשבת, שכן כלל הנקבע בה הוא: 259" כל המקלקלין פטורין". כלל זה מוכיח, כמדומה, יפה, כי אין העמל

והטורח קובעים את מידת הפרת האיסור של" לא תעשה כל מלאכה"," תשבות" או" שבתון" שבתורה. ובדברי מאוחרים יותר, הדברים הללו באים כבר בניסוחים גלויים, שאינם משתמעים לשתי פנים. כך למשל בדברי ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי, כנגד המכחישים מסורת התושבע"פ: 260 "... ורוצה הייתי כי ירשמו לפני את גבולות ה'מלאכה' האסורה בשבת, ויסבירו לי מדוע אסור להשתמש בקולמוס ובקסת להגהת ספר תורה בשבת, ולעומת זה מותר להרים ספר תורה כבד או לטלטל שולחן וכל מיני מאכל וסעודת אורחים, ולטרוח כל אותן טרחות שהמארח טורח לאורחיו, עד שהם במנוחה והוא ביגיעה, ועבדיו ונשיו ביגיעה רבה, אם כי נאמר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך'".

www.

ואחר כך ר"ח בן עטר בפירושו לתורה: 261 " וינח ביום השביעי'- כאן נתחכם ה' לאסור מלאכות אשר מנו חכמים מ' מלאכות ח"א (= חסר אחת) שיש בהם מלאכה, שאין בה שום טורח בעשייתה, כמו שתאמר המוציא כלי מרה"י(= רשות היחיד) לרה"ר( רשות הרבים) או להפך, וכדומה לזה רבים, וחייבה התורה מיתה עליהם, ויאמר אדם מה טורח יש בדבר זה להתחייב, לזה אמר הכתוב כי ששת ימים וגו' וינח וגו', פירוש ודוק והשכיל בטעם ותדע, כי אין הדבר לצד הטורח לבד, והרי מי שנא' בו לא ייעף ולא ייגע'262 ובו לא יוצדק לו' מנוחה. אלא הכוונה לצד הפעולה היוצאת אנו דנים, הגם שלא תהיה בה יגיעה וטורח, ולזה כל ששם מלאכ' עליה, הגם כי יעשנה אדם בלא הרגשת דבר הרי זה חייב עליה".

ור"ד ניטו, בספרו הכוזרי השני, 263 אף מנמק זאת בטענה כי רק שביתה כזאת הינה שביתת הקב"ה ממעשה בראשית, וזוהי שעליה נצטוינו. תחילה הוא מוכיח כי כבר ירמיהו באמרו( י"ז, כ"א)" כה אמר ה' השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת" וכו' אסר מלאכת הוצאה אף שאין בה טירחה, שכן " הוא מדבר עם מלכים ושרים שאין דרכם לישא משא כבד כסבלים ובעלי מלאכה, וכיון שדיבר עם גדולים שאין דרכם לישא אלא משא קל, כגון סודר או מפתח קטנה או אגרת ואסרן, צריך לומר שאף משא קל נאסר. ועל שאלת הכוזרי, אולי" ירמיהו דיבר עם המלך לפי שיש בידו מקל ורצועה להלקות העם", משיב החבר, כי שביתת הישראל נמשכת אחר שביתת ה' ביום השביעי, שאינו מתייגע בודאי: " ולכן האיש הישראלי אשר ישבות ממשא כבד בלבד לא ישבות כמו ששבת הקב"ה, אבל כשישבות אף ממשא קל אזי באמת שומר שבת מחללו ומחזיק בבריתו יתברך".

259 שבת י"ג, ג'.

260 ג', ל"ה, מהד' ר"י אבן שמואל, ת"א תשל"ג, עמ' קכ"ה- קכ"ו. 261 אור החיים, שמות, כ', י"א.

262 ישעיהו מ', כ"ת. וראה ע"כ כבר במכילתא, יתרו, סוף פרשה ז', הו"ר עמ' 230, ודברי רס"ג, רמב"ם וחזקוני שלהלן.

263 דפוס ראשון, לונדון, תע"ד, ויכוח ראשון, ה'.

- 164-