סמך ותמיכה יש לדבר כבר בדברי רס"ג שביאר באמונות ודעות 264 את הפסוק בבראשית ב', ג'" כי בן שבת מכל מלאכתו" לא מלשון מנוחה מן היגיעה, אלא מלשון הפסקה:" וישבת לא מתנועה ולא מיגיעה אבל הוא עזיבת המציא דבר מחודש". 265 ועל אף שבשמות כ', י"א, נאמר" וינח ביום השביעי" הסבירוהו, כקודמו, על הפסקת העשיה. כך רס"ג שם:" ואף על פי שאמרו וינו איננו דבר יותר מעזיבת החדוש והבריאה", 266 ואף על פי שאין ספק כי מטרת ביאורים אלו של רס"ג ואלו שלאחריו קשורה בנטיה האנטי- אנתרופומורפית שלהם, הרי שמאוחרים יותר סמכו על הסברים אלו כדי לנמק מדוע אין ההלכה מבינה" מנוחה" כפשוטו.267

אופן אחר בו הוצדקה העובדה שאין ההלכה קובעת את האסור והמותר במלאכות שבת על פי הטורח והיגיעה, היה הנסיון להסביר כי" מלאכה" שבתורה אינה זהה ל"עבודה". והקרא אוסר רק:" לא תעשה כל מלאכה". 268 כך למשל, בניסוח ברור, אך מאוחר, מתגלגל רעיון זה אצל רי"ש ריג'יו בפירושו לשמות כ', ט'," ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך":

"... והנה זכר כאן לשון' עבודה' ולשון' מלאכה' כי שתיהן מותרין בששת הימים. וכשבא לאסור אסר המלאכה ב'לא תעשה', ולא אמר' לא תעבוד ביום השבת', כי מותר לטלטל שולחנות וכסאות לכבוד אורחים, ולרוץ ברחובות, ולהוליך כלים ברשות היחיד, שהן עבודות, לא מלאכות, כפי ההבדל ששמנו בין עבודה למלאכה".

והרבה לפניו, בן ארצו, ר"ע ספורנו, מבאר 269 את מובנה האטימולוגי של המילה" עבודה" מלשון עבד, לעומת" מלאכה" שהיא" ההכרחית למסתפק" 270 ודברים אלו- מבלי שצויין לכך- לקוחים, כפי הנראה, כבר מדברי הרמב"ן, שבפירושו לתורה 271 כתב:" ונראה לי כי עבודה אצל רז"ל טורח ועמל שאדם עובד בו

264 מאמר ב' פרק י"ב.

265 וכן הרמב"ם במורה נבוכים, ת"א, פרק ס"ז. מהד' ר"י קאפה עמ' ק"ו. קי"א:"... הושאלה לו השביתה ביום השבת כיון שלא היתה שם בריאה, ונאמר וישבת ביום השביעי' לפי שגם ההפסק מן הדבור נקרא שביתה" וכו' וראה רבינו חזקיה ב"ר מנוח( חזקוני) שם. וראה ב' הלוי, לדמותה הקדומה של השבת, בית מקרא, תשרי- כסלו, תשל"ט, א'( ע"ז), עמ'. 55 הע' 7 שהרחיב בענין זה( ושם עמ' 59 מדברי מורגנשטרן).

266 וכן הרמב"ם שם:" ולפי הענין הזה נאמר גם וינח ביום השביעי" וכו', וראה כבר בתרגום יונתן לאיוב ל"ב, ב'" וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב" שתרגם" וישבתו"-" ופסקו", והשווה למדרש הגדול לבראשית ב', ג', מהד' מרגליות, עמ' ס"ח,( וראה תורה שלמה, ב', עמ' קפ"ח, אות ל"ד, ל"ז), ושלא כרש"י ורד"ק שם. וראה עוד ע' חכם, חילול שבת במקרא, מחניים פ"ה- פ"ו, תשרי- חשון תשכ"ד, עמ' 129. 267 ראה מירסקי שם, אבל קשה יותר יהיה לאותם פרשנים להסביר כך את הפס' בדברים ה', י"ד" למען ינוח עבדך ואמתך כמוך". וראה ע"כ להלן.

268 שמות כ', י'. 269 שמות שם.

270 כלומר לאדון עצמו. ואולי הבין מלאכה כגזורה מ"מלך", בניגוד ל"עבודה" שמ"עבד". וקרוב יהיה לדרוש לפי זה" מלך" מלשון " הימלכות" ומחשבה הקודמת לפעולה, ולהסביר על פי זה, כי בשבת נאסרה רק פעולה המתוכננת ומכוונת לשם יצירה. ומשום כך אין הקריטריון לאיסורי המלאכות נמדד על פי מידת היגיעה של המעשה, אלא על פי מידת היצירה המחודשת שבו. וראה עוד על כן ר"ע שטיינזלץ, מעינות( עורך ח' חמיאל), שנת, תשל"ד, על עבודה ומנוחה בשבת, עמ' 206-209. 271 ויקרא, כ"ג, ז'. מהד' שעוועל ח"ב, עמ' קמ"ו. 272 ויקרא, כ"ה, ל"ט.

· 165-