לאחר, מלשון עבודת עבד, 272 עבד עבדים יהיה לאחיו, 273 וכן עבודת עבודה ועבודת משא, 274 עבודת כל טורת שבאהל ועבודת משא בכתף, ואם כן היה באפשר שמלאכות קלות שאדם עושה להנאת עצמו מותרת(= מותרות), ואע"פ שאינה(= שאינן) אוכל נפש" וכו'275

קישור אבות המלאכות למלאכות שבמשכן, 276 תהליך שהלך והתהדק במשך הדורות, כפי שהראו חוקרים קודמים, וכפי שהראינו אנו, 277 אף הוא סייע להבחנה זאת. מעתה אנו אומרים, כי גם פעולות הכרוכות בטרחה מרובה אינן כלולות באיסור שהטילה התורה על אבות המלאכה אם לא היינו מקובלים כי אותן פעולות היו במשכן. 278

מאידך, על אף העובדה שכל המקורות שראינו עד עתה משוקעים היו בויכוח נגד הדעות הסבורות שהתורה אוסרת בשבת את הטורח והיגיעה, הרי שאי אפשר גם להתעלם לחלוטין מן הבעיה הנוצרת בשעה שאנו מכריזים קבל עם כי מותר לאדם להתייגע כרצונו בשבת( באופנים המותרים), שהרי כל צביונו המיוחד של היום כיום קדוש נימחה על ידי זה. בכך מניחים אנו פירצה שבכוחה למוטט לגמרי את

דמותה של השבת.

הרמב"ם, המודע לבעיה זאת, מצטט את הפסוק בדברים ה', י"ד"... למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" כטעם לגזרת טלטול המוקצה, שכן- אומר הרמב"ם- אם יתעסק בטלטול חפציו ממקום למקום" נמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה למען ינוח". 279 מכאן, לכאורה, ש"ינוח" זה נתפרש לו כפשוטו,

273 בראשית, ט', כ"ה. 274 במדבר, ד', מ"ז,

275 סיכום דברי רבים מן הקראים בפרשנות ענין זה ראה בספר המצות הגדול גן עדן לאהרן ניקומודיאן, גוזלוו, 1866, כ"ב, א'- כ"ו, א'. לדעת סהל בן מצליח( נולד בירושלים בשנת 910)" מילת מלאכה כוללת כל המעשים", וכן דעת ישועה בן יהודה ( מחצית שניה למאה הי"א), אך בדומה קצת למה שכתב הרמב"ן מאוחר יותר, הבין יעקב קירקסאני( מחצית ראשונה של המאה העשירית, מראשוני הקראים) כי" מלאכה" פירושה אומנות," ושאר המעשים אסרם מן תעשה מעשיך". עוד הזכיר שם ניקומודיאו את דעת יוסף בן אברהם הרואה( חי בפרס, במחצית הראשונה של המאה הי"א) שפירש אולי בדומה לקירקסאני" ששם מלאכה יורה על תקון, וכל מעשה מתוקן יקרא בשם מלאכה", וכתב עליו ניקומודיאו כי" נראה שנמשך בזה לפי דעת בעלי הקבלה... והנראה מדבריהם כי לא פטרן המקלקל מן העונש משום שאינו עושה מלאכה, אבל משום שהוא עושה קלקלה, אבל באמת הוא עושה מלאכה". על יחסם לאבות המלאכה הרבניים ראה בהע' הבאה. 276 רמזים לכך כבר במקרא עצמו ראה לעיל עמ' 158 הע' 230, וגם הקראים הודו בקשר זה, אבל ראה

B. EHRLICH, LAWS OF SABBATH IN YEHUDA HADÁSSI'S ESHKOL HAK- KOFFER, PH.D THESIS, YESHIVA UNIVERSITY, NEW YORK, 1974 PP.134-135,

שזו לא הודאה שלמה, שכן רבות מן המלאכות במניינו של הדסי הן מלאכות שונות מאלו של הרבניים, וכן יש לו סוג מלאכות שני של פעולות המתחילות מערב שבת ונמשכות לשבת, ראה אהרליך, שם, עמ' 138 והע' פ"א. .277 לעיל עמ' 106-112. 278 ויש אומרים: אם לא היו אלו מלאכות חשובות בעבודת המשכן. ראה: ב"ק ב', א'; תוס' שם, ד"ה ה"ג; אנצי' תלמודית ח"א, ירושלים, תשל"ג, עמ' מ"ה. אמנם היו שהדגישו כי מעשה המשכן מקביל למעשה הבריאה( וממילא מערכת המלאכות הבסיסיות של מעשים אלו צריך שתהיה שווה), ראה, למשל, ר"א סבע, צרור המור, שמות, דיש תרומה, ד"ה ומלבד, וראה מ' ויינפלד במאמרו הנ"ל בעמ' 158 הע' 230. אבל קשה יהיה לתאם לגמרי את רשימת המלאכות הידועה בהלכה עם המלאכות הבסיסיות הדרושות למעשה הבריאה.

279 שבת, כ"ד, י"ב. וראה גם דבריו במורה נבוכים ג', מ"ג, כי יש בשבת" מן המנוחה, כי שביעית שנות האדם הם בתענוג ומנוחה מכל יגיעה ועמל" וכוון זה, החברתי- תועלתני, כנימוק למצוות השבת, כבר מופיע אצל רס"ג ב"אמונות ודעות" ג', ב'( בין שאר הטעמים), וכן ריה"ל בכוזרי ג', ה'. וראה מ"ש על כן ח' חנוך, הרמב"ן כחוקר ומקובל, ירושלים, תשל"ה, עמ'

- 166-

310-313