א) המכילתא דר' ישמעאל בא, פרשה ט'( הורביץ- רבין עמ' 33), שהבאנו לעיל, 295 אך כאן עושה הרמב"ן שימוש גם בהמשך הדברים שם, בענין חול המועד, שלא הובאו שם:

" ושמרתם את היום הזה לדורותיכם... אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה, דברים שהם משום שבות מנין, ת"ל ושמרתם את היום הזה להביא דברים שהן משום שבות. ואף חולו של מועד יהא אסור משום שבות, והדין נותן, הואיל ויום הראשון ויום האחרון קרויין מקרא קדש וחולו של מועד קרוי מקרא קדש- אם למדת על יו"ט הראשון והאחרון שהן קרואים מקרא קדש הרי הן אסורין משום שבות, אף חולו של מועד שהוא קרוי מקרא קדש יהא אסור משום שבות, ת"ל ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון

וגו'".

ב) מכילתא דרשב"י, י"ב, ט"ז: 296

... אין לי אלא מלאכה שחייבין על מינה חטאת, מלאכה שאין חייבין על מינה חטאת מנין שאין עולין באילן ולא רוכבים על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקים 297 ולא מטפחין ת"ל כל מלאכה, אין לי אלא ברשות, במצוה מנין שאין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין ואין מגביהין תרומה ומעשרות, 298 ת"ל שבתון שבות". 299 8 ג) דרשת רב אשי כפי שהיא מובאת בבבלי שבת: 300

" שבת שבתון עשה, והוה ליה יום טוב עשה ולא תעשה, 301 ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה". 302

296 אפשטיין- מלמד עמ' 19-20. כאן ההעתקה היא מציטוטו של הרמב"ן.

297 במהד' אפשטיין- מלמד:" לא מספקין לא מרקדין" וכו'.

298 שם:" ואין מגביהין ואין מחרימין תרומה ומעשרות".

299 שם:" תל' לו' שבתון שבת קדש" והוא מפס' אחר בשמות ט"ז, כ"ג! ולפי זה ברור שאין נזכרת כאן כלל שבות. יש להעיר למ"ש לעיל עמ' 117-119, שאין הכות להבין את הביטוי" שבתון שבות" כמציין לקטגוריה של איסורי השבות.

300 כ"ד, ב'- כ"ה, א':

301 בבי"מ במקום" שבת שבתון עשה" שלפנינו-" אמר קרא שבתון", וממשיך" הו"ל יו"ט עשה" וכו'. ובכת"י אוק':" ר"א אמר שבתון עשה הוא]" וכו'. ודומה איפוא בגירסת הפס' לכתי"מ. וראה ע"כ בהע' הבאה.

302 דרשה זאת כפי שהיא מובאת בסוגיה נראית בעייתית ביותר הן מצד גירסתה והן מצד תוכנה. 1) שאלה עקרונית, המשנה לגמרי את צורתה של הדרשה, היא, אם גורסים" שבת שבתון" או" שבתון" לחוד, וראה הגירסאות בהע' הקודמת. שכן הצירוף" שבת שבתון" מופיע במקרא בנוגע לשבת( שמות ל"א, ט"ז; שם, ל"ה, ב'; ויקרא, כ"ג, ג'), יוהכ"פ( ויקרא, ט"ז, ל"א) ושמיטה( שם, כ"ה, ד'). אך אינו מופיע כלל בנוגע ליו"ט. מסיבה זאת נוחה כמובן הגירסה" שבתון" שכן ביטוי זה מופיע אכן פעם אחת במקרא בענין יו"ט של ר"ה[ ויקרא כ"ד, כ"ג" בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש", ובשאר המופעים בנוגע לשבת( שמות, ט"ז, כ"ג); סוכות ושמיני עצרת ( ויקרא כ"ג, ל"ט); ושמיטה( שם, כ"ה, ה'). אך זו כשלעצמה דוקא סיבה לראות בגירסה המוקשית יותר גירסה לא מתוקנת, ברם אז נשאלת השאלה כיצד מכוונת דרשת רב אשי ליום טוב. לכן נראה סביר יותר לומר כי התוספת" שבת" לפני" שבתון" הינה אשגרה מן הזכרון של מעתיק טועה. מדברי הרמב"ן כאן ברור כי גירסתו היתה" שבתון" כגירסת

כתה"י דלעיל.

2) גם מי שנחה דעתו בענין הגירסה, עדיין יצטרך לשאול עצמו כיצד קרה הדבר שכל האמוראים האחרים הנזכרים בסוגיה זאת אינם מכירים את ה"עשה" של שביתה הקיים ביום טוב, שהרי לא חזקיה( ולא התנא דבי חזקיה) לא אביי ולא רבא יודעים על כך דבר.[ השאלה בה נתחבטו בסוגיה היא בנוגע לנאמר במשנת שבת ב', א':"... אין מדליקין... לא בשמן שרפה" וכו'. כלומר, אין מדליקין בשמן תרומה שנטמא ועומד להשרף. ושואלים לטעמו של דבר שאין מדליקים

- 170-