זמורה, ואיסור המסחר מובא בתלמוד כאיסור מדרבנן, 320 וכן נידונים כל האיסורים שבמכילתא דר"י ( עליה באילן וכד') כאיסורי חכמים שנגזרו מחמת המלאכות.

-

מסתבר איפוא, כי אין לזהות לפי הרמב"ן בין הקטגוריה של איסורי" עובדין דחול" ובין צו התורה על ה"שבתון"." עובדין דחול" יכולה להיות קטגוריה של איסורי חכמים האוסרת מעשים בודדים מסויימים ביו"ט, בשעה שצו השבתון עוסק בפעילות המונית, הקשורה בעמל ויגיעה. ברם נראה, כי צירוף פעולת השקילה לפעולות שהוא מונה כאן מלמדת כי הוא ראה באיסורי" עובדין דחול" קטגוריה של איסורי " שבות" שמדרבנן. וזיהה איפוא" שבות"( שמדרבנן) עם" עובדין דחול". 321

סבורני שניתן לאשש זאת ע"י עיון בדבריו במקום אחר, בחידושיו למסכת שבת, ולהראות כי הרמב"ן, שלא כר"ן אחריו, היה סבור כי אין כל הפרש בין הקטגוריה של איסורי" עובדין דחול" ובין הקטגוריה של איסורי" שבות" 322 שניהם כינויים שונים של אותה קטגוריה, לדעתו.

כבר הבאנו לעיל 323 את דברי הסוגיה בשבת קל"ז, ב'- קל"ח, א' העוסקת בשאלת דינו של התולה משמרת בשבת. לרב יוסף חייב חטאת על כך, ואביי מגיב:" אלא מעתה תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב, אלא אמר אביי מדרבנן היא, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול". ועל כך כותב הרמב"ן שם, 324 בהתייחסו גם לדברי רש"י שם, המפרש את דברי אביי כמי שבא לומר שאין האיסור משום אוהל, אלא " קאטרי לה חכמים דמתניתין, דלא שבקינן ליה למיתליה למיעבד עובדין דחול"( רש"י שם בד"ה אלא): " אלא אמר אביי מדרבנן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול- פרש"י ז"ל דלאו משום אוהל ארעי הוא, אלא שלא יתקן לשמור(= לשמר) בקביעות כחול, 325 וראייתו דאמרי' להלן 326 מערים אדם על המשמרת בי"ט לתלות בה רמונים, ואי משום אהל מה לי רמונים מה לי שמרים. אלא אהל ליכא כלל- ומשום עובדין דחול הוא, ולתלות בה רמונים לאו עובדין דחול הוא. וק"ל(= וקשיא לן) הא דאקשינן לעיל 327 השתא לר"א אוסופי על אהל ארעי לא מוספי' למיעבד לכתחלה שרי מאי קושיא, נימא דהכא לאן אהל הוא כלל, ורבנן נמי משום עובדין דחול אסרי, ור"א לא חייש להכי? ויש לדחוק דסוגיין דלעיל בשיטה דר' יוסף אתמר, דסבר דרך אוהל 328 הוא, ולרווחא דמלתא מקשי

320 ראה ע"כ לעיל עמ' 126 הע' 47. 321 כאמור לעיל עמ' 156-157 אין הרמב"ן ב"מלחמת ה'" סבור כר"ן, שרדיית הפת משום" עובדין דחול" היא ואינה שבות, ובודאי גם עובדה זאת מתקשרת לדברינו כאן. 322- המכוון הוא לאיסורי שבות שמדרבנן. אך אפשר שעדיין לא נחית הרמב"ן בדבריו בחידושין לחילוק שבין שבות דאורייתא ודרבנן, שעמד עליו רק אחר כך, וקבעו בפירושו לתורה. וראה מ"ש בהע' 293 לעיל ובהע' 360 להלן.

323 עמ' 57-58. 324 בד"ה אלא( מהד' ר"מ הרשלר עמ' תנ"ב-תנ"ג).

325 המהדיר, הר"מ הרשלר, מציין כאן כי רש"י כרמב"ם בפכ"א מהל' שבת הי"ז, ואין זה נכון לדעתי. עי' דברינו בפרק ג'. 326 קל"ט, ב'. 327= שם קל"ח, א', בתחילת דיון הגמ' על משנת המסגרת, שם מובאת דעת רבי אליעזר המתיר לתלות את המשמרת ביו"ט

ולתת לתלויה בשבת.

328 כך בכת"י מדריד, הקדום שבין כתבי היד לחידושי הרמב"ן לשבת( ראה מהר' הרשלר הנ"ל, ברשימת כתבי היד שבפתיחת הכרך). וכך מגיה הרא"ז מלצר במהד' תי' הרמב"ן שלו, והתיקון מוכרח, אך נראה שיש צורך למחוק גם את התיבה" דרך".

- 175-