ברובד היסודי. משום כך שש הרמב"ן למצוא בתורה רמזי פסוקים השייכים לאותו רובד יסודי נסתר וראשוני יותר, ובכל הזדמנות מסוג זה בפירושו לתורה הוא מצביע על חשיבותם הרבה של מקורות אלו.

כך, למשל, בנוגע לביאור הצו" קדושים תהיו"( ויקרא, י"ט, ב'), מרחיב מאוד הרמב"ן את הדיבור בפירושו לתורה על חשיבותה של האזהרה הכוללת הזאת, ועל היותה אבן פינה לכל התורה כולה. כבר בפתיחת פירושו לפסוקנו הוא מכריז: " אמרו רבותינו( תו"כ, דיש קדושים, וייס, פ"ו, ג') שהפרשה הזאת נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה". ומאחר שלפי פירושו של רש"י לפסוק, הקדושה עליה אנו מצוים כאן מתייחסת לחטאי העריות הנזכרים בפרשה הקודמת ( ועי' שפתי חכמים ובאר יצחק שם), הרמב"ן מביע את התנגדותו לראות בצו זה צו פרטי המתייחס לחטאי העריות, ורואה בו אזהרה כוללת:" אבל בתו"ב( שם) ראיתי סתם פרושים תהיו, וכן שנו שם( תו"כ, שמיני, י"ב, ד', וייס, נ"ז, ב') והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני( ויקרא י"א, מ"ד), כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים', ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים פרושים, והענין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו, ואכילת הבשר והיין, אם כן ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה, לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות... וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה, כי אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר

האזהרות, אמר בכלל ועשית הישר והטוב, שיכניס בעשה היושר וההשויה, וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו" וכו'. וכך גם כותב הרמב"ן בפירושו לדברים ו', י"ח, על הפס'" ועשית הישר והטוב":"... מתחילה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר ציווך ועתה(= בפסוק זה) יאמר: גם באשר לא ציווך תו דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר, וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל, לא תקום... ולא תעמוד על דם רעך... מפני שיבה

תקום וכיוצא בזה, חזר לומר בדרך כלל, שיעשה הטוב והישר עד יכנס בזה הפשרה, ולפנים משורת הדין" וכו'. אמנם נראה כי- שלא בעמדת הרמב"ן- לרמב"ם האזהרות הכוללות אינן באות אלא לחזק את האדם לעוררן ולהזהירו לשמור מה שנצטוה. ראה דבריו בספר המצוות בשורש הרביעי( תרגום הר"י קאפח עמ' י"ח):" יש שנאמרו בתורה צוויים ואזהרות שאינם על דבר מסויים, אלא כוללים את כל המצות, כאלו יאמר עשה כל מה שצויתיך בו, והשמר מכל מה שהזהרתיך בו, הרי אין מקום למנות את הצווי הזה מצוה בפני עצמה, לפי שלא צוה לעשות איזה דבר מסויים מוגדר

שיהיה מצות עשה" וכו'.

בהמשך דבריו בשורש זה גם מביא הרמב"ם את דברי המכילתא דר"י( פרשה כ', הורביץ- רבין עמ' 320):" ואנשי קודש תהיון לי, רבי ישמעאל אומר כשאתם קדושים הרי אתם שלי, איסי בן יהודה אומר כשהמקום מחדש מצוה על ישראל הוא מוסף להם קדושה" וכו'. מאמר זה משמש לו אסמכתא לשיטתו. לפי הסברו(= כאן בא הרמב"ם להסביר כי אין למנות הצוים הכוללים במנין המצוות כוונת התורה על פי המדרש באזהרת" קדושים תהיו" היא אך ורק במובן: קיימו מצוות התורה כולה. וכך אכן אומר שם הרמב"ם:" ואין הבדל בין אמרו קדושים תהיו או אילו אמר עשו מצותי, האם היינו אומרים שזו מצוה נוספת על המצות שנרמז אליהן שצוה לעשותן? כך לא נאמר על קדושים תהיו והיוצא בו שהוא מצוה, לפי שלא צוה לעשות מאומה חוץ ממה שידענו". והרמב"ן שם משיג על דבריו. את דברי הספרא הנ"ל הוא מסביר:" קדושים תהיו' והקדושה באמת להיות פרושים, ואשר הם כלל למניעות כולן" וכו'.

וראה עוד בענין" ובערת הרע מקרבך" את דברי הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות שורש י"ד" כל המומתין מצותן מן ובערת הרע מקרבך", זו מצוה כוללת המזהירה על בעוד הרע באשר הוא, אף אם לא נצטוינו עליו במקום אחר במפורש, כגון עוף שהרג את הנפש, עי"ש.

ודאה גם פירושו של הרמב"ן לדברים י"ג, ג', בענין" לא תאכל כל תועבה":"... והנה כל הנאסרים לנו שהם כלם תועבה, ולא הוצרך לפרוט אחרי כן השקצים וכל הרמש, כי דבר ידוע הוא שתתעב אותם נפש כל נקי דעת" וכו'. גם בנידון דילן, בענין צוי התורה על השביתה ואי עשיית המלאכה, קרוב יהיה להניח, כדברינו לעיל, כי הרמב"ן רואה בצוים הללו צוים כוללים, שעל פי רוחם גזרו חכמים את גזרות השבות(=" עובדין דחול"," ממצוא חפצך"), זאת לפי ש"אי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם". הערה זאת נולדה מלימוד משותף של תורת הרמב"ם והרמב"ן עם הפרופ' יוחנן סילמן. על כך נתונה לו תודתי. וראה גם דבריו של י' רייניץ, קדושים תהיו, שמעתין, כסלו, תשל"ט, שנה ט"ז, גליון 55 בעמ' 42-46( הבחנתו בין קדושים תהיו שלרמב"ן כמטרה לעצמה, ולא כסייג וגדר להוראות התורה האחדות, משלימה את דברינו); ר' ארסין, ועשית הישר והטוב, עבודת גמר, אוניברסיטת בר- אילן, ר"ג, תשמ"ה, עמ' 3-5 ובהע' שם, המכירה רק את עמדת הרמב"ן.

- 178-