וכן רואים אנו כי הרמב"ן בחידושיו כאן מפרש את ביטויו של אביי" שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול" כביטוי המסמן: א) קטגוריה מדרבנן בקטגוריה של איסורי" עובדין דחול" גגזירה משום מלאכת בונה. ושלושת העניינים הללו לדעתו חד הם, 336

חביריו ותלמידיו של הרמב"ן הלכו בדרך אחרת. כבר בימיו מסביר רבינו יונה,( כנראה בהשפעת פירושי רש"י), סוגיה בבבלי שלא כמותו, ומשתמש בקטגוריה של איסורי" עובדין דחול" באופן שאין הרמב"ן מסכים לו. כך אנו רואים בנוגע לדברי הברייתא בבבלי קמ"ג, ב': 337" ת"ר נתפזרו לו פירות בחצר מלקט על יד על יד ואוכל, אבל לא לתוך הסל... שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול" וכו' כי רבינו יונה מפרש, שטעמו של האיסור, מחד, לאסוף הפירות לתוך הסל, וטעם ההיתר, מאידך, ללקט על יד על יד, הוא משום:

" דשאני הכא שנתפזרו ומלקט אחד אחד, וכשנותן לתוך סל וקופה מיחזי כעובדין דחול"

וכו'.338

ולעומת זה הרמב"ן בחידושיו שם 339 אינו מבין את הביטוי" שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול" כמציין לקטגוריה של פעולות" עובדין דחול" במובן הסקולארי בלבד כרבינו יונה, אלא מפרש איסור זה כגזרה משום אחת מן המלאכות" משום דמיחזי כבודו", וזאת בהתאם לשיטתו שהוסברה לעיל. 340 עוד מצאנו כי הרשב"א מוסר בשם רבינו יונה 341 בחידושיו, 342 כי

" מסתמא' תשבות' אינו עשה אלא(= לענין) אבות מלאכות".343

336 וכבר הבאנו לעיל בהע' 308 את דברי החתם סופר בתשובה באהע"ז ח"ב, סימן קע"ג, שטען, ע"פ דברי הרמב"ן הללו כנראה, כי בכל מלאכה האסורה מהתורה עובדים גם על איסור משום" עובדין דחול" בשעת עשייתה בפרהסיה. ראה מ"ש ע"כ

שם.

337 וראה עוד ע"ג עמ' 224-228.

338 כך מוסר. בשמו הריטב"א בחידושיו שם ד"ה" תנו רבנן"( מהד' ר"מ גולדשטיין, ירושלים, תשנ"א, עמ' תתקל"ח- תתקל"ט). ברשב"א שם ד"ה נתפזרו( מהד' ר"י ברונר, ירושלים, תשמ"ו, עמ' תקל"ה) נמסר פירוש זה כנוגד את פירושו של הרמב"ן שיובא להלן, אך לא נאמר שם במפורש בשמו כי מדובר באיסור משום" עובדין דחול", אם כי מסתבר הדבר. ודאה ד"ן על הרי"ף שם ד"ה" נתפזרו"( ס', א' בדפו' וילנא) שאף הוא קישר זאת ל"עובדין דחול". אבל במיוחס לר"ן שם ד"ה" נתפזרו" מובאת דעת הרמב"ן. ואין פלא בכך, שכן אין אלו חידושי הר"ן( רבינו נסים ב"ר ראובן, בו אנו עוסקים). החידושים הללו לשבת, המיוחסים בטעות לר"ן, נדפסו לראשונה בוורשא, תרכ"ב, ואינם לר"ן כפי שהעיר כבר ר' רפאל שפירא מוואלאזין, ראה" ידיעות נכבדות", הנדפס בראש ספרו של הרא"ב וסרמן, קובץ הערות למסכת יבמות( מהד' ירושלים, תשכ"א). וראה בחידושי הר"ן לע"ז, מהד' ר"א ליכטנשטיין, ירושלים, תש"ן, במבוא עמ' 12 הע' 60. וראה גם מ"ש ר"ש ליברמן,

ספרי זוטא, ניו- יורק, תשכ"ח, עמ' 3 הע' 3, מדברי ר"צ הנהן.

. 339 ד"ה" הא דתניא", מהד' ר"מ הרשלר, ירושלים, תשל"ג, עמ' תס"ד. 340 וי"מ הכהן ב"משנה ברורה" על שו"ע או"ח, של"ה, ס"ק י"ז מנסה להעמיד גם את הרמב"ן כשיטת הסוברים שהאיסור הוא משום היות האיסוף פעולה סקולארית בלבד, ואולי לא ראה את דברי הרמב"ן בחידושיו במקור, אלא רק את ניסוח הדברים ב"בית יוסף" שם. וכפי שכבר קדם והעיר דא"ח נאה בקצות השלחן חלק ח', ירושלים, תשי"ד, עמ' צ"ח- צ"ט בהע'

.3

341" מורי ז"ל". וראה ר"ש אסף, אנצי' לגדולי ישראל( עורך: ר"מ מרגליות), ח"ד, עמ' 1257. 342 ליבמות ו', א' ד"ה ונגמר.

343 בסוגיה שם מובאת הברייתא" תניא יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת, ת"ל את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו כולכם חייבים בכבודי", ומחמת העובדה שהתלמוד אינו רוצה להעמיד את הברייתא כעוסקת במלאכות שבת העמידה כעוסקת במחמר בשבת(= שהוא איסור לאו ולא איסור כרת). על כך שואלים: נלמד מכאן לכל התורה, כי כפי שעשה דבנין המקדש נדחה מפני הלאו דמחמר, כך כל עשה אחר ידחה מפני ל"ת. בשלב זה של הדיון שואל הרשב"א: הרי בשבת

,

- 179