נראה איפוא כי לרא"ה ולרשב"א שנקטו כשיטת רש"י, ושלא כרמב"ן," עובדין דחול" ו"דמי לאהל" שני עניינים נפרדים הם. ומכאן שהביטויים" עובדין דחול" או" שלא יעשה כדרך שעושה בחול" מכוונים כלפי קטגוריה אחרת מאיסורי ה"גזרות שמא". וזאת שלא כרמב"ן שלדידו כולן, גם הפעולות הסקולאריות וגם ה'גזרות שמא'- חד הן. 350 מדברי הריטב"א נראה כי אין הוא יודע על כך שהרמב"ן חלוק באופן עקרוני על עמדת רבינו יונה בענין זה, והוא משלב דבריהם זה בזה, כאילו אין שום הפרש ביניהם. בדבריו לשבת קמ"ג, ב'351 הוא דן בנושא איסוף הפירות שנתפזרו, שהוזכר לעיל, ושואל מדוע הוגבל בברייתא הדבר,

הרי מן הסוגיה בפרק נוטל בשבת נראה כי אין כל איסור באיסוף הפירות לסל:

" תנו רבנן נתפזרו לו פירות בחצרו 352 מלקט ע"י ע"י ואוכל אבל לא לתוך הסל- ואשמעי' מהך סופא דריש' דקתני ע"י ע"י ואוכל אפי' בקערה וכיוצא בו שרי, וכיון דלצורך[ הוא] לא אסרו חכמים אלא בנותנם לסל וקופה דהוו עבדין דחול. וקשיא להו לרבנן ז"ל דהא לעיל אמרי' בפרק נוטל 353 ולשדינהו לפירי ולשוייה 354 לאבן ולנקטינהו', כלומר, שיחזור ויתנם לתוך הכלכלה, ואלו כלכלה היינו כסל וכקופה. ותירץ רבי' הגדול ז"ל 355 דהכא בחצירו ודוקא קאמ' שיש בו עפר וצרורו' והוי ליה כבורר, אבל התם שישפכם במקום נקי... והרב החסיד ז"ל 356 תירץ דשאני הכא שנתפזרו ומלקט אחד אחד, וכשנותן לתוך סל וקופה מיחזי כעובדין דחול, אבל התם ששופכם במקום אחד וחוזר ולוקטן מותר".

אם נדקדק בניסוח הדברים של הריטב"א נראה כי הוא פותח בשאלה המתייחסת ל"עובדין דחול", ועליה משיב בדברי הרמב"ן, הסבור כי יש בדבר איסור משום חשש בורר, ואח"כ, בלא להעיר על כך דבר, הוא משיב בדברי רבינו יונה, כאפשרות נוספת. זאת בשעה שאצל רבינו יונה" עובדין דחול" היא קטגוריה של איסורים סקולאריים, קטגוריה נפרדת מכלל איסורי השבות, ולרמב"ן אינה אלא חלק מאיסורי השבות, וזו שהיא" עובדין דחול" היא היא ה"גזרה שמא"(= כאן משום בורר).357 ברם, מדברי הריטב"א משמע שלרמב"ן אין כאן כלל איסור משום" עובדין דחול".

350 כבר קודם לכן( באותו דיבור המתחיל) מקדים הרשב"א שם ומעתיק את דבריו הנ"ל של הרמב"ן בחידושיו אל חידושיו שלו, אך חולק על דבריו, ומעדיף לתרץ את שיטת רש"י מפני קושיות הרמב"ן, וזאת ע"י ההפרדה בין הקטגוריות" שבות" (-" גזרה שמא") ו"עובדין דחול". שכן, הוא אומר:" הא דנקט לה(= התלמוד) בחומרתא חדא משום דכולן כלים הן שגזרו תכמים בנטייתן, זה משום אהל וזה משום עובדין דחול וזה משום גזרה שמא יתקע".. 351 ד"ה תנו רבנן, מהד' ר"מ גולדשטיין עמ' תתקל"ח- תתקל"ט.

352 לפנינו:" בחצר". 353 שבת קמ"ב, א'.

354 לפנינו:" ולשדיה".

355 הרמב"ן בחידושין דלעיל. 356 רבינו יונה.

357 הריטב"א הכיר את עקרונות שיטת הרמב"ן( אם כי לא היה לפניו כנראה הקטע שלפנינו בפירוש התורה כ"ג, כ"ד, ראה להלן הע' 360) ואף ישמה במקום אחד כתירוץ לבעיה שהתעוררה, ראה: ריטב"א, שבת, קי"ד, ב', ד"ה" י"ה שחל בשבת", מהד' ד"מ גולדשטיין, עמ' תשכ"ו- תשכ"ז.

- 181-