נסכם את דברינו שנאמרו עד כאן בקצרה: בהלכה אנו מוצאים לכאורה" פרצה" בחוקי השבת והימים הטובים, שכן לא מוגדר בהלכה היטב הצו לנוח בימים אלו. ראינו עד עתה שלושה כיווני פתרון שהועלו במשך הדורות לבעיה זאת: א) ריה"ל וסיעתו- הסבורים, אכן, כי אין התורה מצווה על כך, אלא אוסרת רק את המלאכות. ב) הרמב"ם- שדבריו בעניין זה אינם ברורים לחלוטין, אבל בדברו על גדרי מוקצה פירש דעתו, כי חכמים קבעום( לטעם אחד) כדי למנוע הפרה של המנוחה בימים אלו. ג) הרמב"ן- המזהה מצוות עשה מיוחדת על המנוחה מן הטרחה והעמל בשבת ויו"ט. בדיקה נוספת גם תראה לנו כי קביעתו של הרמב"ן, שכל הפעולות הקשורות בטורח ויגיעה העובר עליהן מבטל עשה, אינה מובנת מאליה, ואינה מוסכמת על ראשונים אחרים, המתייחסים אל הטירחה כאיסור קלוש.361

תחילה נבדוק מה מקום תופס איסור הטירחה בשבת ויו"ט במשנה בתלמוד ובדברי הראשונים שקדמו

לרמב"ן.

במשנה ובתוספתא שבת ויו"ט אין מנומק במפורש שום איסור בטענה שיש בעשייתו טורח ויגיעה. אמנם, בבבלי שבת קנ"ה, א' מנמק רב יהודה( כפי שהסבירו רבא שם) את משנת שבת כ"ג, ג', הבאה לאסור התרת פקיעי עמיר לפני הבהמה ופספוס הזירין עבורה בשבת, משום ש"מטרח באוכלא לא טרחינן"( ולדעתו בפקיעי עמיר אלו מדובר במאכל שכבר מוכן הוא לבהמה, והטעם לאיסור הוא מכיון שפעולה זאת כרוכה בטרחה מרובה). ברם, גם שם רואים אנו שאיסור זה אינו ברור כלל, שכן רב הונא ( כפי שמסבירו רב חסדא שם) חולק על כך, ומסביר שטעם האיסור הוא משום שנאסר" לשוויי אוכלא" (= להכשיר דבר שאינו ראוי לאכילה שיהיה עתה ראוי לאכילה) בשבת. נוסף לכך, אין מדובר כאן כלל על איסור טרחה כללי, המקיף את כל תחומי הפעילות האנושית בשבת.

גם בקשר ליו"ט לא נזכר איסור זה. אמנם בבבלי ביצה כ"א, ב', מסופר כי מרימר ומר זוטרא" כי הוה מקלע להו נכרי ביום טוב אמרו ליה אי ניחא לך במאי דטרימא לן מוטב, ואי לא טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן". אך שם אין מדובר באיסור להתייגע ביו"ט, אלא בכך שזאת טרחה שאינה לצורך החג, ולכן לא הותרה. וכך גם כוונת הבבלי שם בהמשך( כ"ב, ב'), המסביר כי איסור אפיית פת עבה הוא" משום דקטרח טרחא דלא צריך". וכך הסבירו בעלי התוס' שם בד"ה" דנפישא", שאיסור זה משום החשש שיעשה יותר מצורך יו"ט. וכך גם ראשונים אחרים שהסבירו כי איסור העבודה היתירה המוטל ביום טוב יסודו בחשש שירבה לצורך חול. כך למשל הרא"ש, המכנה חשש זה" עובדין דחול" 362- מעשה( הכנה לתול! שימוש חדש ומקורי במונח" עובדין דחול", שלא הכרנו אצל ראשונים אחרים, וסובר כי כל ההגבלות שהטילו חכמים בהלכות יו"ט יסודם בחששות משום" עובדין דחול" זה. ואלו הם דבריו בביצה פרק ג' סימן א':

361 אך ראה ר"ע ספורנו בפירושו לתורה שמות כ"ג, י"ב, שקיבל מן הרמב"ן את שיטתו והעתיקה:" תשבות- אפילו מדברים שאינם מלאכה, אבל הם טורח כדרך חול, כאמרו וכבדתו מעשות דרכיך ממצא חפצך ודבר דבר". 362 ראה מ"ש בעמ' 230 שהרא"ש מזהה" עובדין דחול" עם" טירתא" ולא מבדיל ביניהם.

- 183-