בשינוי. מקור אחרון זה תמוה לכאורה, שכן הוא מוכיח, בניגוד לכל שאר המקורות, כי אין לדעת רש"י כל איסור על עצם היגיעה- שאם לא כן מה יועיל למתייגע במשאותיו ביו"ט השינוי שבנשיאתם? אמנם במקום אחד אף נראה לכאורה מדברי רש"י כי הוא סבר שאיסור הטרחה הינו איסור תורה, שעל הברייתא המובאת בשבת קל"א, ב': 368" תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה", הוא מעיר:" מלאכת עבודה- של טורח". כלומר הפס' בויקרא, כ"ט, א' לענין ר"ה מתפרש לו לרש"י כמזהיר מפני עבודה של טורח ביום טוב. בכך קרוב, איפוא, רש"י לכאורה לדברים שטען הרמב"ן בפירושו לתורה בענין איסור הטרחה. 369 אבל קשה לקבל זאת משום שבכל המקורות האחרים שמנינו בדבריו אין כל רמז לכך. ונראה שאיסור זה אינו איסור תורה שכן הותר הוא לצורך היום לא רק ביו"ט אלא גם בשבת, 370 וכוונת רש"י שם היא לאסמכתא בלבד, וכדמות ראיה לדבר מדברים דומים שבפירושו ליומא ע"ד, א' ד"ה" שבתון":"... וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן, ואינה מלאכה גמורה" וכו'.371

אצל בעלי התוס' נמצא לראשונה התנסחות מפורשת בדבר מקומו המדוייק של איסור הטירחה. במשנה ביצה ד', א' מצינו:" המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה, אבל מביא הוא על כתפו או לפניו" וכו'. ובברייתא בבבלי ל', א':" תנא אם אי אפשר לשנות מותר". והתוספות שם בד"ה " המביא" הקשו על כך מן המשנה בשבת י"ח, א':" מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני בטול בית המדרש" וכו'. וכדי ליישב את הסתירה בין המקורות הללו השיבו כי

בשבת:

" מיירי שאינו יכול להוציא לחוץ, ואין רואין אותו, ועל כן מותר, והכא מיירי ביום טוב, שיכול להוציא לחוץ ורואין אותו ועל כן יהא אסור, שהרואה אומר לצורך חול מביא אותם, ולהכי אסור".

אלא שעדיין לא נחה דעת בעלי התוספות מן הענין. שכן בבבלי שבת קכ"ז, א', מגיע הסוגיה למסקנה כי ל"מעוטי בהלוכא עדיף", ולפי זה היה ראוי לומר גם במשנת ביצה כי" יותר טוב להביאן בסל או בקופה אחת מלהביאן כל אחת בפני עצמה"? ולכן מגיעים הם למסקנה כי:

" התם מיירי בשבת, דלא הוי כעובדי דחול, שאין מטלטל כי אם מזוית לזוית באותו בית, ולכך קאמר למעוטי בהלוכא עדיף טפי, משום טרחא יתירא. אבל הכא מיירי ביום טוב, משום טרחא יתירא לא קפדינא, אלא משום דמחזי דעביד כעובדי זחול- ואם כן עדיף טפי לאפושי בהלוכא, ויעשה דרך שנוי, כי היכי דלא לתחזי דעביד כעובדי דחול, ופעמים נמי דאסור לאפושי בהלוכא אף על גב דממעט במשאוי כיון שאין משנה מדרך חול". כמה מסקנות אפשר להסיק מדברי התוספות הללו:

368 ראה לעיל עמ' 148.

369 מן השימוש שעושה התלמוד בברייתא זאת גם לגבי שבת, יש להניח כי דברי רש"י מוסבים גם לענין שבת. 370 ראה למשל שבת קנ"ה, א' שסיבת האיסור היא אך ורק משום שהמדובר בטרחה שאינה צריכה. 371 עי"ש בדבריו, וראה דברי ר"צ הכהן, קונטרס שביתת השבת, עמ' 66, שהרחיב בענין זה.

- 185-