"... אבל הכא(= ביו"ט) שמוליך מרשות היחיד לרשות הרבים במקום שהרבים רואין

איכא למיסר משום שנראי' כעובדין דחול, ולא התירו אלא ע"י השינוי, וכן נכון". הסבר כזה נוה לו, לרמב"ן, שכן: א) אין מדובר בביצה שם על איסורי" עובדין דחול" שלשיטתו כינוי הוא לאיסורי השבות ולאיסורי העמל והיגיעה בשבת ויו"ט, ואם כן מדוע יותרו בצנעה יותר מבפרהסיא? אלא יש להניח כפי הנראה, לשיטתו של הרמב"ן, כי יש צורך להבחין בין" מחזי כעובדין דחול" ל"עובדין דחול" סתם. ב) אין הסבר זה מניח כהסבר ה"שיטה מקובצת" ובעלי התוס' בד"ה" דדרו ברגלא" כי יגיעה וטורח סוג של שינוי מדרך חול הם, המתירים את הפעולה האסורה כדרכה בשבת. 380

קבוצת איסורי" ממצוא חפצך ודבר דבר" ויחוסם לקטגוריה של" עובדין דחול"

בירושלמי לא מצינו כי אמוראים למדים מן הפסוק בישעיה נ"ח, י"ג" וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" דין כלשהו, אבל במדרש ויקרא רבה 381 מצאנו בדומה:" ממצוא חפצך ודבר דבר- מיכן שאסור לאדם לתבוע חפציו בשבת", 382

הדרשה המקבילה בבבלי שבת, קי"ג, א'- ב', מצרפת רשימה של דברים, שיש לנהוג בהם בשבת שינוי מדרך חול, הנלמדים מן הפס' בישעיהו נ"ח, י"ג: 1.מ"וכבדתו(= מעשות דרכיך)" למדים:" שלא יהא מלבושך של שבת כמלבוש של חול". 2.מן ההמשך שם," מעשות דרכיך", למדים:" שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול". 3. ו"ממצוא חפצך"." חפציך אסורים- חפצי שמים מותרים". 4." ודבר דבר".

380 פיתוח נוסף של כיוון הלכתי זה נמצא בדברי רב"צ עוזיאל בשו"ת" פסקי עזיאל בשאלות הזמן" סימן י"ט, כשהוא דן בשאלת חלבן הרוצה לחלק חלב לבתי האנשים בשבת ויו"ט:"... תנן התם המביא כדי יין... מכאן אתה למד שכל דבר שנראה בתוץ כעובדין דחול אסור לעשותו בשבת ויום טוב, ואם כן אמרו בבעל הבית שמביא כדי יין ממקום למקום לצורך ביתו מינה אתה דן לנדון דידן שאין זה דק נראה כעושה עובדין דחול, אלא עושה עובדין דחול כמעשהו בחול לשם עסק, בודאי הגמור שהוא אסור אפילו שינה ממעשהו בחול, כגון שאלה דנדון דידן שמשנה בשבת על ידי זה שאינו הולך רוכב על אפניים, דאין שינוי מעשה מהני להתיר אלא בכל מקום שנראה כעובדין דחול, כגון בעל הבית המעביר כדי יין שלו, אבל כשבאמת עושה עובדין דחול, אסור בהחלט, ועושה את דינו כמחלל שבת".

אבל דבריו קשים, שכן ראינו לעיל כי העקרון ששינוי מועיל להתיך נאמר על הקטגוריה של איסורי" עובדין דחול", ולאו דוקא על האיסורים שמשום" מחזי כעובדין דחול". ראה למשל דברי רש"י לביצה י"ג, ב', ד"ה" כיצד מולל", ומ"ש בעמ' 70-71 לעיל. 381 ל"ד, ט"ז, מרגליות, כרך ד', עמ' תתט"ז.

382 בירושלמי, שבת, ט"ו, ג'( ט"ו, ב') דק:" תני אסור לתבוע צרכיו בשבת"( לגרסאות עי' אהבת צו"י לר"ד רטנר שם), ולעניין מלבוש שבת ראה ירושלמי פאה, ח', ח'( כ"א, א'- כ"א, ב'), ושם למדים חיוב זה מרות ג', ג'" ורחצת וסכת ושמת שמלותיך", שלא כבבלי דלהלן הלומד זאת מ"וכבדתו". אבל בבבלי שבת קי"ג, ב', מובאת גם הדרשה הנ"ל מרות בשם ר' אלעזר, וראה" יפה מראה" שם. וראה עוד: רות רבה ה', י"ב, וחדושי הרד"ל שם אות ח'; תנחומא, בראשית, ב'. את המקורות החיצוניים העוסקים בדיבור חול בשבת אסף כבר די"ד גילת, לקדמותם של איסורי שבת אחדים,( לעיל עמ' 106 הע' 123) עמ' 116-112. ולענין ההלכה האתיופית יש להוסיף: מ' וורמבראנד, הלכות השבת אצל הפלשים, פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל, ספר א'( מוגש לא' אורבך), עורך א' בירם, ירושלים, תשט"ז, עמ' 242 והע' 32. וראה עוד: 87-90.H. SCHIFFMAN, THE HALAKHAH AT QUMRAN LEIDEN, 1975, PP. וכן ריין אפשטיין, מבואות לספרות התנאים, עמ' 278( הע' רע"צ מלמד); מ"ד הר, לבעיית הלכות מלחמה בשבת בימי בית שני, ובתקופת המשנה והתלמוד, תרביץ ל',( תשכ"א), עמ' 256 הע' 67.

- 188-