" שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול". 383

איסורים אלו הוגדרו ביתר פירוט מאוחר יותר, על ידי אמוראים, 384 אבל לא נרמז בסוגיות הללו כי ישנה זיקה כלשהי בין קבוצת איסורים אלו ובין" עובדין דחול".

ברם, במרוצת הדורות נראה כי ניטשטש ההבדל שבין קבוצת איסורים אלו וקבוצת האיסורים שנקראה" עובדין דחול". כך לדוגמה, כבר רבינו פרחיה 385 מבאר את הסיבה לכך שדיבור בעסקי חול נאסר בשבת והרהור מותר, בכך:

" שלא נראה(= המהרהר בעסקי חול) כעושה כדרך שהוא עושה בחול, ובשינוי כך

מותר" וכו'.

והרשב"א אומר לענין שאלה בדבר הכרזה על דבר אבידה בשבת: 386

" השבת אבידה מצוה ואפי' בשבת... שאין בדברים שום איסור אלא משום שנראין

כעובדין דחול וכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר".

ודוגמא נוספת: על אף שידועים דברי התוס' המפורשים 387 כי איסור המדידה שלא לצורך מצוה הוא משום" עובדין דחול", וקשה להניח שדבר זה נעלם מעיני רבינו יעקב בן הרא"ש, בטור, או"ח, ש"ו, הוא כותב כי מדידה נאסרה משום" ממצוא חפצך". 388

כך שחכם מאוחר, כרא"ח נאה, יכול היה אח"כ לכתוב בספרו" קצות השלחן", כשהוא בא לדון במהותה של קטגורית איסורי" עובדין דחול": 389

" על דבר שכל האיסור שבו משום עובדא דחול שמחלל בזה כבוד השבת, ומקורו בדרשת חז"ל( שבת קי"ג) על הפסוק וכבדתו מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת בהילוך של חול( ראה רמב"ם פכ"ב הי"ב), וע"ז אמרו שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול". אף רי"ד גילת 390 הלך בדרך זו. מתחילה הוא מציין לדברי הרמב"ם בענין דיבור של חול, הנימנים בפרק כ"ד שבו עוסק הרמב"ם- כאמור לדעת רי"ד גילת בכותרתו- באיסורי" ממצוא חפצך" שאינם איסורי

383 רש"י כאן בד"ה" שלא" פירש" כגון מקח וממכר". הרמב"ם שבת, כ"ד, ה' פוסק[ זאת ע"פ הירושלמי, שבת, ט"ו, ג'( ט"ו, א'), וראה ר"ש שפרבר, דיבור של שבת, בתוך מעינות, מאסף לענייני חינוך והוראה,( עדן ח' חמיאל), תשל"ד, עמ' 214] כי אין להרבות בשיחה בטלה. אבל בספר חסידים סימן ק"י, מהד' מרגליות, ירושלים, תשי"ז, עמ' קל"ט:" אסור לדבר

בדברים בטלים" וכו'.

384 וראה גם רי"ד גילת, שם, עמ' 1125-116. 385 בחידושיו לשבת( לעיל עמ' 96 הע' 82) קי"ד, א', עמ' 212. 386 שו"ת הרשב"א, ח"ד, סימן ק"ד. 387 בשבת קכ"ו, ב' ד"ה" ומדבריהן". וראה להלן עמ' 236-237.

388 להלן יבואר כי זאת שיטת הרמב"ם, אך העובדה שאין הוא נותן ליבו לעמוד על ההבדל שבין הרמב"ם לתוס' היא גופא מלמדת אותנו כי זיהה בין הקטגוריה של איסורי" עובדין דחול", שעליה מדברים בעלי התוס', ובין איסורי" ממצוא חפצך" שעליהם מדבר הרמב"ם, וראה עוד די"ן כהן, ספר מאירת עינים על שו"ע, חו"מ, ע"ג, ו' ס"ק כ'; ר"י רוזן, קונטרס מדידה בשבת, ירושלים, תש"ל, עמ' 13-14( שם עמד על מקצת מן הבעיות, אבל במאמרו, מדידה מטראולוגית בשבת, תחומין, ג', תשמ"ב, עמ' 52, הוא כותב:" מדידה' סתם'- לידיעתו ושימושו של האדם אסורה משום ממצוא חפצך' ו'מעשה חול'").

389 ח"ח, ירושלים, תשי"ד, ב"בדי השלתן" לסימן קמ"ו, אות כ"ה, מס' 9 א, עמ' ק"ב. 390 שם, עמ' 116. וראה גם דברי ר' תשבי שנידונו לעיל בעמ' 30 הע' 174.

- 189-