שבות. 391 ומתוך כך הוא מסיק, כי דברי הרמב"ם משקפים שלב נוסף בהפחתת חומרתו של איסור דיבור דברי חול בשבת. וזו לשונו שם:

"... יתר על כן, כל האיסור של דבור דברי חול בשבת חדל במשך הזמן במקרים רבים מלהימנות אף על איסורי שבות והפך ל'עובדין דחול' גרידא, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול" 392 393

ננסה לברר מהיכן אנו מוצאים איסוף מסודר של קבוצת איסורי" ממצוא חפצך", וכיצד קבוצת איסורים זאת מתייחסת באותם מקורות לאיסורי" עובדין דחול".

בלימודנו לעיל נתגלתה מחלוקת עקרונית בין הרמב"ם והרמב"ן בהגדרת היחס שבין איסורי השבות לאיסורי" עובדין דחול", ובשאלת מהותה של כל קטגוריה לעצמה. אמרנו כי הרמב"ם מצרף את כל איסורי הקטגוריה של" עובדין דחול" לרשימת השבותים שנגזרו מחמת המלאכות ותולדותיהן. ברם, ישנה קבוצת איסורים שהרמב"ם מונה אותה בפרק כ"ד של הלכות שבת תחת הכותרת שבראשו: " יש דברים שהן אסורין בשבת אף על פי שאינם דומין למלאכה ואינם מביאין לידי מלאכה, ומפני מה נאסרו משום שנאמר אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי, ונאמר וכבדתו מעשית דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" וכו'.

ברשימת איסורים זאת הוא כולל את הפעולות הבאות: 1.אסור" להלך בחפציו" ואפילו לדבר בהם, שנאמר" ודבר דבר". 2.לפקוד שדותיו וכיוצ"ב. 3.להחשיך על התחום לצורך עשיית חפציו למוצאי שבת.

391 אמנם אין זה הפירוש הנראה לנו בדברי הרמב"ם שבכותרת זו, ראה על כך בהרחבה להלן.

392 שם בהע' 42 הוא מסתמך על הרמב"ם, שבת, כ"ד, א' הנ"ל. אך הרמב"ם, כאמור, אינן מזכיר כלל" עובדין דחול", אלא " ממצוא תפצך", ולפי מה שהעלינו לעיל( גם אם נסכים לקבל פירושו לכותרת פרק כ"ד) דבריו גם אינם יכולים לשקף שלב כזה, כיון שאינו מכיר כלל בקטגוריה של איסורי" עובדין דחול". וראה עוד רש"י ע"ז ט"ו, א' ד"ה" כיון דזבנה" שאמירה לגוי אסורה לדעתו משום" ממצוא חפצך ודבר דבר", ובאמירה לגוי ודאי שלא יחלוק רש"י שהיא שבות, כמפורש בתלמוד. נמצא שלדעת רש"י, עכ"פ," ממצוא חפצך" כינוי הוא לקבוצה של איסורי שבות. ולדעת הנצי"ב ברלין, העמק שאלה על השאילתות דרב אחאי, פרשת וירא, שאילתא י' אות ו' כן היא דעת הלכות גדולות( ראה הלכות גדולות, מהד' ר"ע הילדסהיימר, ח"א, ירושלים, תשל"ב, הלכות מילה, שו' 31 והע' 4 שם) וראה עוד הנ"ל, שו"ת משיב דבר, מהד' ירושלים, תשכ"ח, סימן כ'; רי"א ספקטור, שו"ת באר יצחק, קניגסברג, תרי"ט, סימן י"ג, ענף ט'. ועוד על כך: ד"י בכרך, שו"ת חות יאיר, סימן נ"ג; ד"א בורנשטיין בשו"ת" אבני נזר" חלק או"ח סימן מ"ג; רי"י קניבסקי, קהלות יעקב, ע"ז, סימן ת'[ בעיה זו, הנוגעת ליחס שבין איסור אמירה לגוי ואיסור דיבור בעסקי חול, העסיקה משיבים רבים. וכניסוחו של ר"ע איגר( שו"ת ר"ע אינד, סימן י"ז):"... לא זכיתי להבין, דהא מבואר... דאמירה לנכרי לשכור פועלים אסור משום אמירה לעכו"ם שבות, ולמה לי האי טעמא, הא בלאו הכי אסור משום ממצוא חפצך" וכו', ראה שם דבריו. וראה עוד שו"ת הרדב"ז, ח"ב, סימן תרפ"ד; שו"ת הב"ח החדשות, קונטרס אחרון, סימן ב'; וכן רי"ש נתנזון, שו"ת שואל ומשיב, מהד' א', ה"ב, סימן ע'. ברם, נראה כי במקור לא כוונה הדרשה מן הפס' בישעיהו ליצור קטגוריה נפרדת של הלכות מאיסורי

האמירה לגוי, וכבר ראינו כי דרשה זאת פנים שונות היו לה בירושלמי ובמקורות אחרים].

ובודאי שלתוס' שבת ק"ג, א' ד"ה" ודבור" הסבורים כי דבור חול בשבת אסור מדאורייתא( וראה ע"כ גילת, שם, עמ' 115 הע' 37, זיד דוד, לדי"ד זינצהיים, מהד' ר"ע הילדסהיימר ור"מ פדר, ירושלים, תשמ"ג, עמ' ר"ח) יש להבדיל בין איסורי " ממצוא חפצך" שהם דאורייתא ובין" עובדין דחול".

393 ושוב חזר על כך עתה רי"ד גילת בספרו פרקים בהשתלשלות ההלכה, בעמ' 90 הע' 12 באמרו:" איסור זה(=" שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול") מקורו כנראה בישעיה נח, יג' אם תשיב משבת רגלך, עשות חפציך ביום קדשי, וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר' מכאן הסיקן. חז"ל בין היתר שלא יהא הלוכך בשבת כהלוכך בחול' ו'שלא יהא דבורך בשבת כדבורך של חול' וכד'".

- 190-