את האפשרות הראשונה, לדעתי, קשה יותר לקבל. ראשית, משום שאם אתה רואה בכותרת שבראש פרק כ"ד פתיחה לאותן הלכות שאינן קשורות לאיסורי השבות- כיצד תסביר את העובדה שבאותו פרק, מהלכה י' ואילך, מונה הרמב"ם במפורש הלכות העוסקות בענייני איסורי השבות. 396 ועוד: הרי כל המעיין במקורות האחרים בהם נזכרת הקטגוריה" שבות" בדברי הרמב"ם ימצא כי לעיתים קרובות" שבות" בלשונו היא אותה קטגוריה של איסורים המנוגדת ל"מלאכות"( או" איסורי תורה"). כך, למשל, הוא אומר בפרק ב' של הלכות שבת בהלכה ט':

" דבר שאינו מלאכה ואין אסור לעשותו בשבת אלא משום שבות מותר לישראל לומר

397

לגוי לעשותו בשבת" וכו'. כלומר איסורי השבת נחלקים, לפי משמעות הלשון בדבריו אלו, לשניים: איסורי מלאכה(= דאורייתא) מחד, ואיסורי השבות(= דרבנן מאידך. ראיה נוספת, וזו כמדומני מכרעת, נגד פרשנות זאת של דברי הרמב"ם נמצא בלשון הרמב"ם בפרק א' של הלכות יו"ט הלכה י"ז:

" כל שאסור בשבת בין משום שהוא דומה למלאכה, או מביא לידי מלאכה בין שהוא

משום שבות- הרי זה אסור ביו"ט" וכו'.

כאן מבורר ללא ספק לדעתי, כי אין הכינוי" שבות" שם כולל לשתי הקטגוריות הקודמות שנזכרו. 398 מעתה נאמר, למסקנת הדיון, כי נכון יהיה, לדעתנו, להסביר את היחס שבין הכותרת שבראש פרק כ"א והכותרת שבראש פרק כ"ז, כאפשרות הראשונה שהעלינו, כך: בפרק כ"א הרמב"ם אומר כי" דברים הרבה הן שאסרו חכמים משום שבות" וכותרת זאת מתייחסת לכל ההלכות שחכמים אסרו בענייני שבת, והוא מפרט:" מהן דברים אסורים מפני שהן דומים למלאכות, ומהן דברים אסורים גזרה שמא יבוא מהן לאיסור סקילה". כלומר, מתוך כלל הלכות השבות, שילך הרמב"ם וימנה. מעתה ועד לפרק כ"ז( שם הוא עובר לענייני תחומין) הרי הוא מונה כעת- מפרק כ"א עד פרק כ"ד- רק את חלקן:" מהן דברים אסורים מפני שהן דומין למלאכות ומהן דברים אסורים גזרה שמא יבוא מהן לאיסור סקילה", אבל אין בכך כדי לסכם את כל ההלכות הכלולות בקטגוריה של איסורי השבות, ומשום כך, כשהוא מסיים בפרק כ"ג את שני הסוגים הנזכרים, הוא פותח בתת- כותרת חדשה בריש פרק כ"ד המסבירה אלו אסורי שבו הוא עומד למנות מעתה:" דברים שהן אסורים בשבת( משום שבות!) אף על פי שאינם דומין למלאכה ואינם

396 ראה שם.

397 משום כך גם הכינויים" שבות בעלמא"(= כלומר שבות בלבד, ואין כאן איסור תורה) עי' שם פרק ג' הלכה י"ד, וכן:" שבות שהוא מדבריהם"( הלכות מילה פרק ב' הלכה י'). 398 אמנם גם להסבר השני, בו אנו מצדדים כעת, יקשה: הרי היה על הרמב"ם לנסח זאת אחרת, שכן כפי שהוא עצמו אומר במפורש בריש פכ"ד של הלכות שבת, שתי הקטגוריות הראשונות גם הן נמנות על איסורי השבות, ושלא כפי שמשמע מדבריו כאן. לכן נראה לי שיש להבחין בלשונו של הרמב"ם בשני שימושים אפשריים למושג" שבות". הראשון, כפי שהגדרנוהו קודם, הינו שם כולל לכלל איסורי חכמים, והשני,( בו הוא עושה שימוש כאן) הינו שם פרטי בו הוא מכנה כל איסור חכמים שאינו נגזר מאחת מן המלאכות. ולפי זה, כאילו רצונו לומר בריש הלכות יו"ט כך: כל שאסור בשבת בין משום שהוא דומה למלאכה וכו' בין שהוא משום שבות אחרת וכו'.

- 192-