ושרשו פתוח עלי איסור דאורייתא שבת שבות כמ"ש רמב"ן בביאר(= בביאורו) בפ' (= בפרשת אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה".

כלומר, לפי דעתו יש בנסיעה ברכבת בשבת( אף כאשר מדובר בנהג גוי ובנסיעה בתוך התחום) משום נגיעה באיסור דאורייתא. 413

אמנם גם לדעתו יש לחלק בין ההפלגה בספינה, שמקובל להתירה בתנאים מסויימים, לנסיעה ברכבת. והוא מקדים ומברר קודם לדיון זה שאלה אחרת, מדוע אין אנו אוסרים את הנסיעה בספינה בשבת- אף שזו נסיעה לצורך מצוה שהותרה, כגון לפקח על עסקי מזונותיו- הרי דומה הדבר להחשכה על התחום שנאסרה והותרה רק לצורך פיקוח על עסקי מת וכלה.414 על כך הוא משיב כי

" שאני ישיבת ספינה דיושב ושובת כמו בחדר מטתו בביתו ואינו עושה שום דבר בגופו, ומיא הוא דממטו ליה, והוא נה, מה שא"כ( שאין כן) בהליכתו בתוך התחום להתקרב אל סוף התחום עובר על אם תשיב משבת רגלך ואינו שובת, והוה עובדא דחול טפי". אולם היתר זה שייך לפי דעתו רק בספינה " שיושב בקתדרא, ואינו מתקרב במעשה גופו, ויושב ועוסק בעונג שבתו כמו בביתו ממש, אבל הנוסעים בדאמפף וואגען אינו שובת וגופו נע ונד, ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו, ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם ביום חול, פשוט דגרע הרבה טפי ממחשיך על התחום, ואיסור גמור הוא אפילו מדאורייתא להרמב"ן הנ"ל, ומפורש בדברי קבלה אם תשיב משבת רגליך וגומר ממצוא חפצך" וכו'. יש לשאול: מה גרם לו לחת"ס להכנס בפרצה כ"כ דחוקה 415 כדי לומר שבנסיעה ברכבת יש משום איסור תורה?

בתשובות נוספות הוא עומד על חשיבות קטע זה שבפירושו של הרמב"ן לתורה. בתשובה משנת תקצ"ה 416 הוא מברר יותר כיצד הובנו לו 417 דברי הרמב"ן בפרשת אמור

413 אשר לשאלה כיצד ניתן להגדיר" נגיעה" זאת, ואימתי עובר הוא על איסור דאורייתא ראה מ"ש רי"ד גילת במאמרו " להשתלשלותם של איסורי שבות בשבת"( לעיל הע' 2), עמ' 11-15, ומה שהערנו על כך שם.

414 עי' בבלי שבת קנ"א, א', ושו"ע, או"ח, סימן ש"ו סעיף ג'.

415 ראה התקפת הרב"צ עוזיאל עליו, להלן, עמ' 216-217, ובעקבותיו ר"ד אסף, דין המפליג באוירון בשבת, בתוך הפוסק, עורך ר' הלל פוסק, ת"א, ניסן, תש"א, חוברת א', סימן פ"ז, עמ' קכ"ז. והשוה לדברי הרמב"ם באיגרתו לעיל עמ' 83. ולמעשה, יש להעיר, כי העיסוק בשאלה זאת אינו צריך שיהיה קשור כלל להמצאה החדשה של הרכבת, שכן בעיה דומה היתה גם קודם לכן, לגבי היתר הנסיעה בעגלת סוסים שמונהגת ע"י גוי עבור גויים. ראה ע"ג דברי מהר"י קולון, הרמ"א ושו"ת בשמים ראש שיובאו להלן, ותשובתו המנומקת בטוב טעם להיתרא( בצירוף תנאים מסויימים) של ר' אליהו מונטאלטו מהמאה הי"ז, שנדפסה ע"י CECIL ROTH ב-1933, 49, REVUE ETUDES DES JUIVES, PARIS, עמ' 119-134. אף לא אחד מבין המשיבים הללו נזקק לדברי הרמב"ן בענין צו השבתון. 416 שו"ת חת"ס, ח"ה( חו"מ), סימן קפ"ה.

417 בדבריו הוא רוצה לבאד מה שנראה לו ככוונת ר' יאיר חיים בכדך, בדבריו בשו"ת חות יאיר, עי"ש.

.- 197-

.