" שדעתו כך, מ"ע(= מצות עשה) של תורה תשבות' היינו שלא יהי' כיום החול לשכור לו פועלי' ולפתות ולמכור ולהעמיס משא על החמורי', שכולם אין בהם מלאכה ממלאכת המשכן שיש בהם סקילה אם המשא אינו מרשות לרשות, וכל מעשה החול אסור מן התורה כמ"ע דתשבות, והיינו שבות דאוריי'(= דאורייתא). וחכמי' הוסיפו מדבריהם שבותים דרבנן, אבל עיקר שבות הוא דאורי', נמצא מה שהי' במשכן השיבא אותו נקרא מלאכה וחייב סקילה אפי' דבר שאין בו יגיעה ועמל, אפי' תענוג יש בו להדליק נר ולהחם לו חמין, וחייב עליהם סקילה, והיגיעות והעמל שאין בהם מלאכה ממלאכת המשכן הם בעשה דשבות" וכו'.

ולאחר דיון נוסף ביחס שבין קוצר ותולש, מסקנתו היא כי:

" תולש פרי אינו חייב משום קוצר משום שיבש היא ועוקצה, אבל לקצור כל שדהו ולהניח פאה שם זה אסור מטעם תשבות כעובדא דחול".

מדברי החת"ס בתשובות הללו אנו יכולים להסיק:

1.החת"ס אינו מבחין בין איסורי" ממצוא חפצך ודבר דבר"( שהרמב"ם מחשיבם לקבוצת איסורים נפרדת, ואילו את איסורי" כדשע"ב" מבליע בין איסורי השבות הרגילים שנגזרו משום אילו מן המלאכות) ובין איסורי" עובדין דחול". שניהם בעיניו קטגוריה הלכתית אחת בעלת שמות שונים.

ובכך, אכן, כפי שהוא מכריע גם בנוגע לשאר הפרטים בתשובות אלו, נאמן הוא לגמרי לשיטת הרמב"ן. 2.גם המונח" שבות" הינו בעצם רק כינוי נוסף לאותה קטגוריה, שעליה הרחיב הרמב"ן דבריו בפירושו לתורה, והגדירה כזו הכוללת בתוכה איסורים מן התורה. 3.החת"ס אינו מזכיר בתשובה זאת כי הרמב"ם חלוק היה על דעת הרמב"ן בענין זה, ובודאי שלא מזכיר הוא את שיטת רש"י כפי שהציגה הר"ן. להלן נראה כי, במכוון או שלא במכוון, הוא גם מנסה להציג את דעת הרמב"ם כזהה לדעת הרמב"ן. 418

4. ופירוש הדבר הוא, כי בכך נפתח בפסיקה האחרונה- שמן החת"ס והלאה- שער חדש, המאפשר לעייל בו פנימה, אל תוך רשותה של הקטגוריה המעורפלת הקרויה" עובדין דחול", את כל האיסורים שנזכרו במקורות" כדשע"ב", ואת כל האיסורים שנמנו בשיטות הפרשנים השונות כשייכים לקטגוריה של" עובדין דחול"- כאיסורי תורה גמורים! 419

אין ספק כי את עמדתו זו, בענין מעמדם של איסורי השבות בשבת, אימץ החת"ס בעקבות ומשום מאבקו המר עם ניצני הרפורמה בהונגריה של ימיו. מעידה על כך למשל תשובה שכתב לראשי קהילת וורדיין. 420 השואלים ביקשו לדעת בין השאר" אם הפותח חנותו בשבת ומוכר ולוקח אם הוא בכלל מחללי

418 על מגמה דומה בדבריו ראה לעיל הע' 343.

419 בכך, למרבה הפלא, יש אולי לראות סגירת מעגל הסטורי, שראשיתו בתקופה העתיקה בה הוגדרו איסורי השבות כאיסורי תורה לכל דבר, ראה לעיל עמ' 7. ORADEA של היום( י' כץ, גוי של שבת, ירושלים, תשמ"ד, עמ' 146). התשובה מופיעה בשו"ת חת"ם סופר, חלק חו"מ

420

=

- 198-