שבת, או אם יש לחלק בין פותח חנות כלו או רק מקצתו", וכן" המשתתף עם הנכרי(= שותף בעסק עם גוי שפועל בשבת) מה דינו" וכו'. בעיות אלו הציקו כנראה לראשי הקהל של אותה קהילה והם מבקשים לשמוע מן החת"ס גם" אם נמצא בקהלתינו(= כלומר, קהילת החת"ס) ק"ק פ"ב(== קהילת קודש פרשבורג) אנשים המקילים כיוצא בזה". 421 בתשובתו 422 מאריך החת"ס לבאר לראשי הקהל בניסוחים חדים ופשוטים, ככותב להדיוטות, 423 כי ה"נושא ונותן בחנותו בכלל מחלל שבת וי"ט הוא, הרי הוא ככל מחללי שבת באיסורי' הכתובי' בקרא, כמ"ש הרמב"ן פ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה, ע"ש, וז"ל הרמב"ן" וכו'. מכאן הוא טורח להעתיק להם את עיקר דברי רמב"ן בפירושו לתורה שם, ומסיים שכך גם" מורה לשון רמב"ם פרק כ"א מהלכו' שבת" וכו'.424

לאחר מכן הוא מעגן זאת כבר בדברים המפורשים במקרא( על אף העובדה שאין זאת דרכם הרגילה של הפוסקים להסתמך על המקרא)

" בנחמיה קפיטל י"ג... בימים ההם ראיתי ביהודה... הרי קמן דיושב בחנות ומוכר ולוקח הוא מחלל שבת במה שכ'( שכתוב) בפירוש. האמנם נמצא בדברי חכמי התלמוד מקח וממכר בשבת אסור מדרבנן... היינו באקראי ליקח דבר מחבירו דבר מאכל או שום דבר בארעי ואקראי זה אינו בכלל דברי נחמיה הנ"ל, ואסרוהו התלמידים, אבל הקובע מו"מ(= משא ומתן) ופותח חנותו בשבת ושוכר ומשכיר הדי הוא מחלל שבת בפרהסי', ומכ"ש(= ומכל שכן) אם כותב בפנקסו ומוחק כדרך הסוחרי' בחנותם חייב בכל מיני כתב ורושם ובכל לשון... וכן כשמחתך הסחורה כמדתה חייב... ובזמן שהיה לנו שופטים ומלכות היו סוקלים על אלו וכיוצא בהם".

לכן ישנן גם השלכות מעשיות, המחייבות את ראשי הקהל בוורדיין: " היוצא לנו מכל הנ"ל שאסור לשום מי אשר בשם ישראל יכונה לפתוח חנותו או לסחור במרכולתו ובמסחרו או לטעון ולפרוק מעגלה שלו בשבת וי"ט. ואם לא שמע וא"א (= ואי אפשר) לכופו ע"י שרי המדינה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ואין לו דת כלל, ופסול לעדות ולשבועה ולכל דבר, ושחיטתו אסורה וכל מאכליו ומשקיו בחזקת איסור כי אבד נאמנות שלו. ואין חילוק בין פותח חנותו מקצתו או כלו או חלונותיו

וכדומה".

בהשמטות, סימן קצ"ח.

421 צירוף השאלות הזה מוכיח על מצבה של הקהילה בוורדיין שהתפתחה אז, וקלטה מהגרים רבים מארצות שכנות, וכפי הנראה התרבו בה פרצות השבת. ראה פנקס הקהילות, רומניה, ירושלים, תש"ם, כרך שני, עמ' 61-65; י' כץ, גוי של שבת, עמ' 147.

422 שלא נעסוק כאן בכל חלקיה. וראה ע"כ י' בץ שם.

423 מטעם זה העלה י' כץ, שם, את הסברה שמכתב זה היה נחוץ לראשי קהילת וורדיין לצורך הצגתו בפני השלטונות כדי

שיכפו על מפירי השבת את קיום ההלכה.

424 לדעתנו אין הרמב"ם סבור שיש בשבותין איסורי תורה, כאמור לעיל( ועוד יש להעיד, כי אין הרמב"ם כולל בפרק זה הנזכר את האיסורים הסקולאריים, להם הוא מקצה קטגוריה נפרדת ומקום מיוחד בפרק כ"ד. ראה לעיל עמ' 190-194).

- 199-