אין ספק, לדעתי, כי היתלותו של החת"ס בדעת הרמב"ן בתשובה זו, כמו באחרות, קשורה לרקע המיוחד שמסביב לכתיבתה: מאבקו של החת"ס בתנועת התיקונים שבהונגריה של אז. בתשובה זאת אמנם מודיע החת"ס לראשי קהילת וורדיין כי בפרשבורג עירן אין מי שמקל ראש בדברים הללו, והוא אף תמה על עצם השאלה" איך יעלה על הדעת בקהל עדת ישראל ימצאו מחללי שבת בפרהסי'", ברם, אפשר להבין מכלל דבריו, כי גם בעירו פרשבורג היו נסיונות לפרוץ את גדרי ההלכה גם בעניינים הנוגעים לשמירת השבת, שכן הוא מעיר כי בעירו נשמרת ההלכה מכיון ש"שרי הקומידאט ושרי העיר אין מניחים לעבור על דת" וכו'. ובתשובה 425 משנת תקצ"ב( 1832) הוא טוען כי" פריצי הדור העמידו חזון" ובקשו

להאחז בהיתר שנתן ר' יחזקאל לנדא, בעל ה"נודע ביהודה", כדי להתיר" חילול שבת בפרהסיא". 426 כמו כן, יהיה מן הענין להציג כאן, בעקבות ההשערה שהעלינו, דרשה 427 שנשא החת"ס בתאריך ה' טבת תקפ"ט( 1829). בדרשה זאת מציין החת"ס במפורש כנגד מי העלה את דברי הרמב"ן הללו לדרגת הלכה פסוקה. לאחר שהביא את הנאמר בנחמיה" בימים ההם ראיתי" וכו', הוא מסביר מדוע נזקק לפסוקים אלו:

"... כל הרעש( שבפסוקים בנחמיה). היה רק על מקח וממכר ועומסים על החמורים בתוך העיר ירושלים שהוקף חומה אז, והיו לה שערים, ומבואר בש"ס( עירובין ק"א, א') שטרם פרצה בה יונים הי' לה דין רה"י(= רשות היחיד), וא"כ אין כאן אלא איסור מו"מ (= משא ומתן) ועמיסה על החמורים ברה"י, ומובן מזה שהוא איסור דאורייתא, לא כמו שחושבים המלגלגים ע"ד חכמים שהוא רק איסור דרבנן, ומזלזלים בי' עפ"י הוראת הכופרים בדברי חז"ל, אוי להם- והנה דעו והבינו כי התורה אמרה לשבות ביום השבת ושיהי' יום מנוחה, והמובן מזה איסור פתיחת החנות והפנקס פתוח ועמיסת משא, שזה אפי' או"ה(= אומות העולם) מחשבים לשביתה ומנוחה ומקפידים על זה ביום חגם"

וכו'.428

=

425 שו"ת חת"ס, או"ח, סימן קנ"ד( בענין גילוח בחול המועד). התשובה נשלחה לר' אהרן פולד, על זמנה של התשובה ומענה עמד מ' סמט, הלכה ורפורמה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, ירושלים, תשכ"ז, עמ' 57 והע' 183-184.

426 מ' סמט( שם, עמ' 60-61) מעלה את ההשערה כי בפירצה זאת הכוונה להיתרו הנזכר של חורין להעמיד מנגן גוי בשבת

בבית הכנסת. אבל הדברים לא יצאו מגדר השערה.

427 ספר חתם סופר, דרשות,( מהדיר: נפתלי שטרן), סערעטה, תרפ"ט, פ"ז, א'- פ"ט, א'. המהדיר העיר שם( פ"ח, ב') כי את הפסוקים שבנחמיה הזכיר החת"ס גם בתשובתו הנ"ל לקהילת וורדיין. מכאן הסיק י' כץ כי דרשה זאת נאמרה סמוך למשלוח התשובה הנזכרת, וקבע את תאריך התשובה עפ"ז לשנת 1829( ראה י' כץ, גוי של שבת, עמ' 146 הע' 38 לדעתו זו היתה כוונת ההערה של ג' שטרן, המהדיר, שם, בעמ' פ"ח, ב', ולא היא, שכן שטרן רק הפנה את הקורא לדמיון בין שני המקורות ותו לא. בעקבות י' כץ הלך גם רי"י כהן, חכמי טרנסילוואניה ת"צ. תש"ד, חלק א', ירושלים, תשמ"ט, עמ' קל"ח), ברם, אין מכאן כל ראיה. את הפסוקים הנ"ל שבנחמיה יכל החת"ס לשבץ בכל תשובה שלו שתעסוק בפרצות השבת שניבעו בקהילות השונות שאיתן עמד בקשר. 428 גם ההשוואה למועדי הגויים המופיעה בדרשה זאת מכוונת נגד אופן המחשבה של המתקנים בדורו. עוד הוא מעיר נגדם בנימה מלגלגת( שם, פ"ח, ב') כי" אותן שאין מאמינים לדברי חכמים א"כ לא יאמינו לגז"ש ממשכן, א"כ חייבים סקילה על שביתה זו דמשא על הבהמות אפי' בתוך העיר בלי הוצאה מרשות לרשות". והוא מזהיר את שומעיו שלא להמשך אחרי המתקנים, שכן" יען חיללו שבת בדוד ההוא( דור החורבן) לא זכן שיגינו עליהם השביעיות" וכו'( שם, פ"ט, א').

- 200-