לטקטיקה הזאת בה נוקט החת"ס, שכנגד המתקנים הבאים לערער יסודות הלכה מקודשים בטענות הלכתיות יש להשיב מלחמה שערה ע"י העלאת דרגת האיסור ההלכתי, 429 ישנה עדות מעניינת. לפולמוס הלנת המתים, 430 שהתעורר ע"י ההשכלה בראשיתה, נגררו מאוחר יותר גם רבנים בעלי שם. אחד מן המצטרפים לחששות שהעלו המשכילים היה ר' צבי הירש חיות, שעמד אז בקשר מכתבים עם החת"ס בענין זה. 431 רצ"ה חיות סבר בין השאר כי ניתן להסתמך( כסניף להיתרא) גם על דעת ה"הות יאיר", שסבר כי איסור הלנת המת הוא איסור דרבנן, 432 ואם כי הרב חיות היה מוכן להודות למעשה כי יש בכך איסור משום" לא תעשה", הרי הוא טוען כי החת"ס" הפריז על המידה במה ששינה ושילש בהלנת מתים עשה ולא תעשה". החת"ס השיב לרצ"ה חיות במכתב, שנגנז ולא נדפס ע"י יורשיו של החת"ס, כנראה משום שהוא מאפשר לקורא להציץ בשיקולי הפוליטיקה הנסתרת שמאחרי פסיקתו, ואלמלא הדפיסה הרצ"ה חיות בסוף ספרו" דרכי הוראה" 433 לא היינו מכירים תשובה זאת. מפאת חשיבותו של קטע זה שבדבריו להוכחת ענייננו נצטטו כמעט בשלמות:

"... להוציא מלבו הטהור על מה שכתבתי במכתבי הקודם החדש אסור מן התורה, הנה לא כתבתי ערלה כלאים ופגול לא ירצה, כי אם החדש, כי מזקנים אתבונן שראוי להיות ממקימי התורה, ונזהרו מלפתוח פתח ולחפש קולות לפריצי עמנו, אשר אותם הם מבקשים, ואם ימצאו סדק כמחט של סדקית יפרצו פרץ על פני פרץ. יראה דומכ"ת (= רום מעלת כבוד תורתו) בתשובות מיימוני בחלק ד', בה'(= הלכות) שמחות על דבר קל, לישא אשה בתוך שלש רגלים שמתה אשתו, כתב וז"ל תן לבן לדברים, פן יצא פרצות גדרים, ואיש הישר בעיניו יעשה, כי יתלו הדבר בגדולים, ויפרצו בו שועלים. אני כתבתי הלנת מתים יש בו עשה ולא תעשה כי על כל פנים הרמב"ן כתב כן, ואין נפקותא בזמן הזה לדינא, וטוב להעלות האיסור, ומר ני'[ נ"י- נרו יאיר ניתלה בדיעה דחויה, חות יאיר, שכ' שכל עיקרו אינו אלא מדרבנן. ואין מגלין הדבר, כי בעוה"ר (= בעוונותינו הרבים) רבו אלו בזמנינו עד שיאמרו אין אנו חוששין לדברי רבנן ה' לא צוה. ובעוה"ד הגאון בעל הנודע ביהודה נכשל בזה, במה שרצה וסמך להתיר בשעת הדחק ובהפסד מרובה כתיבת גוי בחנות בשבת, 434 ונעזר מדיעה דחוי' ברמ"א הלכות

429 על נטייתו של החת"ס לערער על הדרגות המקובלות בהלכה, דאורייתא, דרבנן, זין או מנהג, ראה עוד אליעזר כץ, שם, עמ' 61-65, ויעקב כץ, קוים לביוגראפיה וכו', עמ' 358. ולעיל הע' 399. 430 על תולדותיו של ויכוח זה ראה מ' סמט, הלנת מתים לתולדות הפולמוס על קביעת זמן המות, אסופות ג', תשמ"ט, עמ'

תי"ג- תס"ה,

431 על התכתבות זאת ראה סמט שם, עמ' תנ"ח- תס"ג. אני מודה למ' סמט על שהפנה אותי למקור חשוב זה. 432 על כל זה ראה הסקירה אצל סמט, שם, בהרחבה.

433 סימן ו'( כל ספרי מהר"ץ חיות, נדפס מחדש, ירושלים, תשי"ח, ח"א, עמ' דס"ט- ער"ב). המכתב נשלח מפרשבורג באדר שני שנת תקצ"ו( 1836), בתקופת חייו האחרונה של החת"ס, בה מופיעה בתשובותיו. ובדרשותיו עמדתו המיוחדת, הרואה בשבות איסור תורה. סמט, שם, עמ' תנ"ט, סבור כי רצ"ה חיזת נתן פומבי לתשובה זאת כדי להראות שאינו מסכים לדרכו של החת"ס. ברם, לבסוף חזר בו רצ"ה חיות, ובתשובה שבשו"ת מהר"ץ חיות סימן נ"ב, שנדפסה לאחר ויכוח זה, בשנת תר"ט, הודה לדברי החת"ס. ראה סמט שם עמ' תסב תס"ג. 434 ראה תשובת הנוב"י הנ"ל בהע' 406, ושם סימן ל"ג.

- 201-