צדקה... אין ספק שאין לך כבוד הבריות גדול מזה לדחות שבות, שאין דבר גרוע ובזיון גדול מאיש נכבד שיטיל עצמו על הבריות במקום שאין מכירין... לכן אין ספק שמותר לילך בעגלה או לרכוב או לילך חוץ לתחום כדי למהר אל ביתו, ומקצת חכמים התירו לרכוב על הבהמה בליל שבת משום הפסד ממון ואין אני מודה להם, אבל בזה ליכא ספיקא", 441

אבל התשובה השערוריתית ביותר בנושא השבת- מנקודת הראות האורתודוכסית המורגלת- היתה בודאי זו שבסימן שנ"ט:" שאלת 442 את פי מורי בכמה איסורי הוצאה בשבת אנו סומכי' על שאין לנו רשות הרבים עכשיו ואין לנו לגזור כל כך. מעתה למה לא יתירו ב"ד את התקיעה ואת הלולב בשבת שכל עיקרו אינו אסור אלא שמא יוציאנו או יעבירנו, והשיב לי וכי יעלה על הדעת לפי הפשוט שמשום איש אחד שיטעה ראו לעקור מצוה מכל ישראל, אלא שבתחילת מתן תורה ניתנו המצות לעשותן בארץ בזמן שיושבי' עליה, ולאחר מכן מסרן הכתו' לחכמי' יודעי העתים, והם ראוי 443 לחזק ביותר את השבת, כי הוא היותר עקר וחיוב לנו. ולפיכך כל שאפשר שיבוא שום קלקול על ידו בזמן מה עקרו אפילו מצווה, כי ישכח 444 ביד בית דין מזמן עזרא ואילך, כי הכתוב מסרו לחכמי' לאחר הגלו' וכחם חזק אם לטעת ואם לעקור" וכו'.

מן התשובה הזאת עולה עמדה רדיקלית ביותר, הקובעת כי כל איסורי השבת, כולל ל"ט המלאכות ותולדותיהן, בזמננו; זמן הגלות, הנם איסורים מדרבנן, או אם לדייק יותר: מסורים הם לגמרי ביד חכמי הדור( מגמת חשיבה אופיינית ביותר לראשי התנועה הרפורמית בראשיתה) אם לטוב או למוטב. יתכן איפוא שכנגד הלך רוח זה חש החת"ט כי יש הכרח לתשובת המשקל של" העלאת האיסור", והוא טורח להעמיד גם את האיסורים הנחשבים כאיסורי חכמים באיסורי תורה.

פולמוס נוסף אשר ביטא את כוונת המתקנים לשנות את המקובל בהלכות השבות, ארע לאחר שאליעזר ליברמן פרסם, בשנת 1818 בדסאו, קונטרס מכתבים בשם" נוגה צדק". 445 בקובץ זה נכללה תשובת רב איטלקי בשם ר' יעקב ריקאנטי מוורונה, שהתיר את הנגינה בעוגב בשבת בבית הכנסת ע"י גוי, שכן- לדעתו- יש לומר כאן, כי התירו חכמים שבות דשבות במקום מצוה. 446 חכם

441 התייחסות תמימה, המנסה לתרץ" דברי הרא"ש" בתשובה זאת, ראה ר' משה פרדו, שו"ת שמו משה, איזמיר, תרל"ד, או"ח,

סימן ו', דף כ"ד, א'. 442 צ"ל: שאלתי.

443 צ"ל: ראו. 444 צ"ל: יש כח.

,

445 ולו צירף קונטרס דברים משלו בשם" אור נגה", ראה על כך מ' מאיר, בין מסורת לקדמה, תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, תרגום ד' לוביש, ירושלים, תש"נ עמ' 68 הע' 154; מ' סמט, השינויים בסדרי בית הכנסת וכו', עמ' שנ"ג ואילך. את הקונטרס פרסם ליברמן לצורך הגנה על המתקנים בעקבות הפולמוס שהתעורר קודם לכן בברלין, אבל היו שטעו בו, וקישרו את פירסומו לפולמוס הגדול שהתעורר עם הקמת הטמפל בהמבורג באוקטובר 1818( ראה מ' מאיר שם, עמ' 67 וסמט שם, עמ' שנ"א שנ"ג, שס"ז, שע"ב).

446 בקובץ נכללה גם תשובת רב איטלקי נוסף בשם שם טוב סאמון מליוורנו ועמו קבוצת ת"ח מקומיים ושלוחים מארץ ישראל( ראה על כך א' יערי, שלוחי ארץ ישראל, ירושלים, תשי"א, עמ' 58; סמט שם, עמ' שנ"ד הע' 56). תשובה זאת מתירה את השימוש בעוגב בבית הכנסת רק בחול( וראה סמט שם עמ' שפ"ב הע' 210, כנגד גרץ שטען כי איגרת שם טוב סאמון מזוייפת). וכפי שהעיר כבר סמט( שם, עמ' שנ"ד והע' 57) לא התאימה תשובה זאת למטרתם האמיתית של ליברמן וחבריו, שרצו להתיר את הנגינה בעוגב בבית הכנסת בשבת. ברם זו צורפה לקובץ כדי לעבות את כמות

- 203-