זה רק סייג את היתרו בכך שאין להרשות ליהודי לנגן בשבת בעוגב מחשש שמא יתקן כלי.( כל זאת בטרם חזר בו מפסקו לאחר שהעולם הרבני יצא מגדרו כדי למחות על פרסום הדברים שבקובץ). 447 התשובה הנוספת( הקרויה" קנאת אמת") שפורסמה בקובץ זה, והתירה את הנגינה בעוגב ע"י גוי, היא משל ר' אהרן חורין, שהיה באותה עת רב באראד שבהונגריה ונטה לאשר תיקונים שונים בדת. היתר זה, בין שאר הדברים שכתב חורין בהזדמנויות קודמות הכעיס מאוד את החת"ס שיצא חוצץ נגדו. ברי שאין כאן ויכוח הלכתי טהור, שכן אלמלא היו מעורבים כאן שיקולים שנבעו מן ה"פוליטיקה הרבנית" 448 לא היה החת"ס מציג בתשובתו אלא טיעונים הלכתיים טהורים. אך כאן מתקיף החת"ס היתר זה בעילות שונות, שממין הטענה ושלא ממין הטענה, ובלבד שידחו על הסף דברי המתירים, 449 אשר מגמתם היתה, לפי הבנתו, לא עצם השגת היתר מסויים זה או אחר, אלא" להפר בריתות בנכלי דתות" 450

המשתתפים בו, וכדי להוכית שרבני האורתודוכסיה האוסרים הכנסת עוגב לבית הכנסת החמירו בדבר שלא לצורך ( כהשערת סמט שם). בענין זה גם בדור עתה שליברמן אשר פנה אל דייני ליוורנו כדי לקבל מהם היתר להעמיד גוי שינגן בעוגב בשבת בבית הכנסת נענע כי הדבר אסור, ומשום כך גנז את תשובתם( סמט שם והע' 58-59 בשם ש"צ לוינגר; שם

עמ' שפ"א).

447 ראה סמט, שם, עמ' שנ"ה הע' 60. 448 כביטויו של מ' סמט, הלכה ורפורמה, עמ' 59-60.

449 ראה שו"ת חת"ס, ח"ו, סימן פ"ט, שם הוא מנמק את התנגדותו בפשטות" בכל אלו כיון שלא נהגו אבותינו ואבות אבותינו היתר הו"ל(= הוה ליה) מנהג לאסור". וראה סמט שם עמ' שצ"ב למטה.

450 שו"ת חת"ס, שם, סימן פ"ד. מכתב זה נכתב כתשובה לדייני המבורג בשעת מאבקם נגד מקימי הטמפל המקומי, ונדפס אח"כ בקובץ" אלה דברי הברית", אלטונא, תקע"ט, עמ' ז'- י"א. ראה סמט, השינויים וכו' עמ' שע"א ואילך, ובענין תשובה

זאת עמ' שפ"ת- ש"צ.

החת"ס טוען כי אין להכניס עוגב לבית הכנסת אף בימי חול כיון ש"ממה שאנו רואים כי אבותינו מתקני התפלות לא תקנו כלי שיך בתפלה אע"ג שמאתנו יצאו השיר הזה בעבודת בית המקדש, אפילו הכי הזניחוהו אבותינו, ש"מ(= שמע מינה) לא הוי ניחא להו בהא מטעם מיום שחרב בהמ"ק(= בית המקדש) אין שמחה לפניו. וכבר כתבתי במקום אחר כי לפע"ד מאי דכתיב' איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר' ולא כתיב לפני בני נכר' ש"מ בא לשלול אפילו לפני ה' כיון שהוא על אדמת נכר"( אלא שגם החת"ס יודע היטב כי נהגו לנגן בשעת הכלולות לחתן וכלה, ואם כן הותר הניגון לצורך מצוה, ושלא כדרשתו דלעיל. על כך הוא משיב:" ואם גם דהותר קצת לשמח בני אדם, כחתן וכלה, כי המה עגומי הגלות, ובעת הזאת מותר ומצוה לשמתם, אבל בבית ה' בודאי אסור"). אמנם לענייננו, טוען הוא טענה מבוססת יותר מבחינה הלכתית, כי הניגון בעוגב בשבת גם שלא ע"י יהודי אלא באמצעות אמירה לגוי אסור משום ש"הוי שבות שלא במקום מצוה", ואין לראות בניגון זה כדעת המקילים- מצוה, כיון ש"אין כח בידינו לבדות מצוה מלבנו אשר לא שערום אבותינו, והתפלה היא מצוה ומקובלת לה' מבלעדי כלי שיר, ואיך נתיר איסר דרבנן מלבנו". ראה עוד" אלה דברי הברית" עמ' ל"א- ל"ב.

-

עוד משיבים הכלולים בקובץ" אלה דברי הברית" התייחסו לניגון בעוגב בשבת כפרצה בחוקי השבת. כך ר' מרדכי בנט ( עמ' ט"ו; י"ט- כ"א) שהעלה באריכות את הטענה כי יש בכך גם משום" חוקות הגויים"; ר' אליעזר מינץ מפילץ( עמ' כ"ג): ר' אברהם טיקטין( עמ' כ"ה); ר' עקיבא איגר( עמ' כ"ח); ר' אהרון יושע הרצפלד( שם); ר' שמואל ברנשטיין מאמסטרדם ( עמ' מ"א- מ"ג); תשובת הרב האיטלקי שם טוב סאמון שבא להזהיר מניגון ע"י גוי בשבת( עמ' מ"ז), וד' משה טוביה זונדהיימר מהאנוי, שמפלפל באריכות בענין שלנו ואוסרו מכל וכל( עמ' ע"ד- ע"ו).

ועוד יש להעיר, כי בעקבות לחץ שהפעיל החת"ס על ר' משה מינץ מאובן, שמתחילה לא ראה סכנה בדעותיו של חורין, פנה זה האחרון אליו במכתב הכולל גם איומים אישיים, וחורין השיב לו במכתב בו נימק באריכות את דעתו להיתרא, ואך העיר כי לו היה יודע שיתלו בו המתקנים דברים שלא עלו על דעתו לא היה מפרסם היתרו. ר"מ מינץ קיצץ מן המכתב דק שורות אלו, וכך פרסם החת"ס את" חרטתו" של חורין על מעשהו. ראה על כך מ' פלאי, מלחמתו הרעיונית וההלכית של הרב אהרון חורין בעד רפורמה דתית ביהדות, 39,1938, HUCA, עמ' ס"ו- ס"ז, שתלה השמטה זאת בתת"ס, וסמט שם, עמ' שצ"ב שתלה זאת בר"מ מינץ.

- 204-