תשובה נוספת, אשר ממנה נשמע הד לצביון המתערער והולך של השבת המסורתית בימי החת"ס בכלל, ואשר יכולה אולי להנהיר את הרקע והנסיבות שבפרט, שהיה בכוחן לדחוק את החת"ס להתלות בדעת הרמב"ן, ולומר כי יש בנסיעה ברכבת בשבת משום איסור תורה, היא תשובה אחרת של יריבו, ר' אהרן חורין, 451 שפורסמה בוינה בשנת 1839 בספר" ילד זקונים"( בדף ג'- ה'). על פי הנרשם בסיום התשובה היא נכתבה בשנת הדפסת הספר. 452 יש לשער אמנם, כי החת"ס לא ראה ספר זה שראה אור בשנת פטירתו, אבל לא מן הנמנע שהיתר מן הסוג הזה כבר ניתן בכתב או בע"פ ע"י הורין קודם לכן, ושמע ההיתר הזה, או לפחות הלך הרוח זה של החוככים בדבר להיתרא, הגיע לאזני החת"ס כבר קודם לכן, כשהשיב את תשובתו הנ"ל בשנת 1837. ואכן חורין מוסיף הערה, שיכולה אולי ללמדנו כי מחשבת ההיתר הזאת כבר עוררה התנגדות חריפה עוד לפני הדפסת הספר:" אהובים קראום(= את דברי התשובה), בחנום, חרצו משפטיכם עליהם, המשיב ישיב ואני אקבל האמת מכל דורש מבקש ומגיד אותה בטעם, דברי חכמים בנחת נשמעים', אכן! לא נעלם ממני כי ימצאו חכמים בעיניהם ונגד פניהם בעלי תורה יחרפו אותי חנם, לקראתם אענה גם אני: יקללו המה ואני אתחננה" וכו'.

תשובת הרב חורין בענין זה היתה, כפי שניתן להבין, לקולא. ונימוקו היה כי ע"פ הרמ"א( או"ח, סימן דמ"ח, סעיף ד') כל הליכה לסחורה לצורך פרנסה אינה בגדר" דבר הרשות" אלא קרויה" דבר מצוה". 453 ולאיסור תחומין אין לחוש כאן, שכן למעלה מי' טפחים אין לאסור משום תחומין 454" מאשר שמצב ומושב האדם ההולך בעגלה הזאת גבוה יותר מיו"ד טפתים מן קרקע האדמה, והעגלה ניידת ואינה מחוברת לארץ", ועוד שגלגלי הרכבת אינם רחבים ארבעה טפחים לכן אין לדונם כ"ארעא סמיכתא". ובנוסף לכך, כל החששות שהעלו הראשונים בנוגע להפלגה בספינה של גויים בשבת אינם קיימים בנסיעה ברכבת לדעתו. 455 ובודאי שחורין אינו חושש כלל לדברי הרמב"ן ולצו השבתון כחת"ס.

451 כינויי הזלזול שהם מטיחים איש ברעהו אין להם מקבילות רבות בספרות הרבנית. החת"ס מכנה את הרב חורין" סטרא חורינא", אח"ר, וחורי- נאר( נאר טיפש באידיש)[ ראה מ' פלאי, שם, עמ' ס"ד הע' 5], וחורין מקפיד שלא לקרותו בשמו

ובכינוי רב, אלא" הסופר"( ראה למשל דבר בעתו, ווין, 1820, החלק העברי עמ' 53,55).

452 בסוף התשובה נרשם התאריך( כך יש לקרוא שם, כפי הנראה): שנת וברך את לחמך ואת מימיך. 453 הרב חורין צריך להסתמך כאן על דעתו של ר"ת בעניין זה, שהובאה ע"י הרמ"א בהגהה לשו"ע שם, כדי לטעון שנסיעה זאת, כיון שהיא לדבר מצוה- מותרת, שכן מבואר בשו"ע שם סעיף א':" מותר להפליג בספינה אפי' בערב שבת אם הולך לדבר מצוה". אבל על פי המשך דבריו של הרב חורין, לאור טענתו העיקרית, שכל החששות שראו הראשונים כנימוק לצורך לעלות לספינה ג' ימים קודם לשבת( או מערב שבת- בהולך לדבר מצוה אינם קיימים כאן, אם כן, איני מבין מה צורך יש לו להתלות בדעת ר"ת בנידון.

454 ראה בבלי עירובין, מ"ג, א'" בעי רב חנניה" וכו', וסיכום הדיון בראשונים אצל הר"י קארו, בית יוסף לטור או"ח סימן ת"ד

ד"ה" יש תחומין". וראה דברי ה"באר היטב" שם, ס"ק א'.

,

455 ל"שמא יעשה חבית של שייטין" כחשש התוס' שבת י"ט, א', ד"ה" אין מפליגין", ודאי שאין מקום כאן, וכן אין כאן לדעתו ביטול עונג שבת( בתשש הרי"ף שבת פרק ראשון, דף ז', א'- ז', ג' בדפו' וילנא, והרמב"ם הלכות שבת פרק ל' הלכה י"ג) משום ש"אין כאן עינוי נפש", וזאת בניגוד לדעת החת"ס, כפי שראינו לעיל. וכיון שלדעתו אין בנסיעה ברכבת חשש איסור תחומין, כדלעיל, לכן מתבטל גם חששו של הר"ח במסכת שבת שם. ולחשש הרז"ה ב"מאוד הקטן" לשבת( בדפי הרי"ף שם) שסבר כי טעם איסור ההפלגה ג' ימים קודם השבת הוא משום שהוא דומה למי שמתנה כי יחלל בודאי את השבת לכשתכנס, אין כאן מקום, כיון" שלא מיירי אלא כשישראל שוכר הספינה, וכל מלאכה שנעשה פה הוא בשבילו. אבל כשאין ישראל שוכר הספינה ורוב ההולכים בה אינם ישראלים וכל הנעשה אדעתא דרובה קא עביד, והו"ל(= והוה ליה) כמסבה שרובה אינם ישראלים והדליק אחד מהם את הנר בשבת שמותר לישראל להשתמש לאורה... ומכ"ש(= ומכל

- 205-