הד לדברי חורין הללו אנו מוצאים בתשובת ר' יוסף שאול נתנזון, שלא ידוע לנו זמנה המדויק, אך ברור שנכתבה לפני 1844, כלומר בעיצומו של הפולמוס. 456 בתשובה זאת הוא מתייחס באריכות לדעותיו של הרב חורין, ומתקיפן ממקורות רבים מאוד בהלכה, ובנוגע לשאלת הנסיעה ברכבת הוא מציג את - נימוקיו של הרב חורין להיתרא, ודוחם:"... והנה מצד תחומין ודאי שייך(= לאסור הנסיעה בשבת ברכבת), דכיון דהקרון רחב ארבעה אף שהוא למעלה מעשרה כארעא סמיכתא 457... וגם יתר הטעמים (= החששות לאיסורא שמנה חורין ודחאם) לפענ"ד ששייך בזה, רק כיון שאין אני בקי בענין העגלה הלז לא אוכל להאריך בזה". וכאן הוא מצרף נימוק חדש לאיסורא, שעדיין לא פגשנוהו:" וגם לפי מה שהוגד לי דהקיטור ואש הוא לפי ערך האנשים, וא"כ צריך לעשות בשביל כל איש ואיש אש וקיטור וענן, א"כ אסור".458

רק לטענה אחת מדברי חורין הוא מתייחס ברצינות, ומתאמץ לדחותה מסברה, וניכר שכאן- מאחר שקשה עליו הדחיה- הוא משתמש בטון דיבור אחד, המסגיר את חששותיו האמיתיים מפני חורין וסיעתו: " ומ"ש שהרמ"א בסי' ת"ד כתב חוץ לתחום לי"ב מילין אזלינן לחומרא למ"ד תחומין דאורייתא וכו' דהוא דוקא למ"ד דחוץ לי"ב מיל אזלינן בספיקו להקל, וכיון שספק הוא אם הוא דאורייתא או דרבנן אזלינן בס"ס(= בספק ספיקא) להקל(= עד כאן טענת חורין), והנה חלילה לסמוך על ספק זה, כיון דספק אחד אם הוא דאורייתא, ובזה אזלינן להחמיר, א"כ ח"ו להקל ולגבב קילות(= קולות) בזה, וע"כ ח"ו לסמוך ע"ז, ואין להשגיח בקילי קילות שהקל בזה הנבל הזה, ואם ח"ו נתיר זאת לא יוודע איפוא ענין שבת כלל, כי לא ישבות המסחר אף בשבת, כי יוכל לנסוע גם בשבת, ומתוך כך יבא להתיר כל המלאכות ח"ו, וע"כ

שכן) בנדון שלפנינו, שזמני הליכות העגלה קבועים למועדים יום ביומו, המעט או דב יהיו ההולכים בה, כל מלאכה שעושה המוליך העגלה אדעתא דנפשיה קא עביד". וחשש אחרון שאפשר היה להעלות על הדעת כאן, הוא שמא יחתוך זמורה, או שמא יסייע באיזו דרך לנהג הקטר, אבל גם זאת יש לדחות" כי לא יקרב זר אליה(= אל מלאכת הנהג) זולת מן . הנועדים ומלומדים ומזורזים". לאחר מכן דן חורין במקרה בו נמשכת הנסיעה זמן רב והרכבת עוברת י"ב מילין, שנראה כי הרמ"א בסימן ת"ד סעיף א' אוסרה, ומעלה בפלפולו כי הרמ"א לא התכוין להורות גם כאן לאיסור, אלא רק למי שסבור שמעבר מרוחק י"ב מיל הוא איסור תורה, אך אנו איננו סבורים כך, ועל כן יש להתיר גם זאת.

456 ספר דברי שאול ויוסף דעת, הוא שו"ת שואל ומשיב מהדורה חמישאה, דפוס ברוקלין, תשי"ד, סימן ג'. רי"ש נתנזון נולד בברז'אן ב- 1810, אבל רוב ימיו חי ופעל בלבוב, אם כי נתמנה כרבה של העיר רק בשנת 1857( ראה י' הורביץ, אנצי' עברית, חכ"ה, עמ' 405). בשנים הללו בהן פעלו התת"ס והרב מאראד היה, אם כן, צעיר עדיין, ולא נמנה עם ראשי המדברים שבדור, כפי שהוא עצמו מעיר בתשובה זאת:"... והנה דברים רבים אשר יש לי עוד בענין זה, אך כבר קדמוני הרבנים שמה(- הרבנים שנכללו בקובץ" אלה דברי הברית" הנ"ל) אינו בדין שיניף ידו המקצר על המאריך", בביטוי פיוטי. זה כוונתו לומר שמעלתם של הכותבים הכלולים בקובץ הנ"ל גדולה בעיניו משום שצעיר הוא מהם(= מקצר) בשנים. על כל פנים את התשובה הזאת, המהווה תגובה לספר ילד זקונים כותב הוא עדיין בחייו של הרב חורין, כלומר לפני 1844, שכן מעיר הוא בראש תשובתו זאת:" והנה על זה באתי במגילת ספר כתוב, יען ראיתי קונטרס אחד נקרא בשם ילד זקונים, ושמן העצם בל אשא על שפתי פגול הוא, לאחד מהמתחכמים בזמנינו, ובו מלגלג על גזירת חז"ל... וד' יודע כי ותפו עצמותי, איך זקן שכמותו יעסוק בדברים בטלים, ויתן להדפיס דברי תיעובים כאלה על הספר, ולא יבוש ולא יכלם בדברי רוח כאלה" וכו'. עוד על יחסו של רי"ש נתנזון אל הרפורמה, ומה שהטיחו כלפין בענין זה, ראה מ' לייטר,( לעיל

.179-180' ny( 439' yn

457 הוא מנמק קביעה זאת בהסתמכו על הדעות שהובאו בב"י, או"ח, סימן רס"ז וסימן ת"ד, שצויינו לעיל, וכן עפ"י מ"ש המג"א לשו"ע, שם, סימן ש"ד, ס"ק ז'.

458 ראה שו"ע, או"ח, לע"ז, ב'.

- 206-