(= ועל כן) אין להתיר". 459 דוקא העדרותו של הנימוק המחודש של החת"ס בדברי הרי"ש נתנזון היא זו שחשובה לענייננו. כך גם בתשובה של ר' יהודה אסד, חכם שנמנה מאוחר יותר על גדולי רבני הונגריה 460 שנדרש בצעירותו [ כנראה מן התשובה, שכן הוא מעיר כי מעז הוא לענות לשואל רק לאחר" שהרשני כבוד אמ"ו נ"י(= אבי מורי נרו יאיר) לחוות דעתי" לשאלה זאת, 461 וגם הוא אוסר נסיעה זאת מכל וכל- אף כאשר הנוסע קנה שביתה ברכבת מבעוד יום- אבל לא מטעמו של החת"ס בענין איסור עשה של הפרת השבתון. 462 מן הסתם מלמדת עובדה זאת רק על כך שתשובת החת"ס עדיין לא הגיעה לידי אותם פוסקים, ולא על התנגדות כלשהי מצידם לטיעון זה.

גם בנימוקים לאיסורא של הרי"ש נתנזון ישנה הדגשה על החשש שמא היתר ממין זה יגרום לפרצה בנסיעות לצרכי מסחר בשבת, וכבר ראינו כי בדברי החת"ס ניכר ששיקול זה האחרון הטרידו מאוד, שכך הוא אומר בתשובתו הנ"ל כי" הנוסעים בדאמפף וואגען אינו שובת וגופו נע ונד, ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו, ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם ביום חול" וכו'. ואף הרב חורין אינו מסיח דעתו מחשש זה, אלא שהוא אינו רואה בכך כל פגם, שכן הוא מסתמך על הרמ"א, הסבור כי הנסיעה לצרכי פרנסה דבר מצוה היא ו"בפרט בזמנינו שקשים מזונותיו של אדם ההולך בתמים( ואינו מכנעני הארץ אשר בידם מאזני מרמה) ביתר שאת משא מעמסה, וכל שעה דוחקת עליו, וכל מה שיבטל הוא דבר האבוד"( לשון הרב חורין בראש תשובתו שם, הטורח להטמין בין השיטין גם רמזים לביקורת החברתית הקשה שלו).

מאוחר יותר אנו רואים כי שאלת הנסיעה ברכבת בשבת כבר הפכה באמת לאחד מסלעי המחלוקת החשובים בויכוחים שבין המתקנים למשמרים. כך כותב רצ"ה. חיות ב"מנחת קנאות" 463 כשהוא יוצא נגד אסיפות הרבנים הרפורמיים בבבראונשויג( 1844), והבאות אחריה בפרנקפורט ובוטלאו 464 ובהלינו עליהם

459 וראה בהמשך הדברים בדיונו על דברי המהרי"ק בסימן רמ"ח, שם משתמע מדבריו כי לא יהיה אולי נימוק לאסור נסיעה בשבת ברכבת אם יעלה לרכבת מערב שבת. 460( 1794-1866). למד בצעירותו בישיבתו של ר"מ בנט בניקולסבורג שבמוראוויה, בשנים 1826-1830 שימש כדיין בסרדאהלי שבפלך פרסבורג( ראוי להעיר כי החת"ס שימש באותה תקופה כרבה של פרסבורג והשפעתו עליו היתה גדולה). ומ-1853 עמד שם בראש ישיבה גדולה, שהעמידה מאות תלמידים.

461 ראה שו"ת יהודה יעלה, ח"א, או"ח, סימן נ"ח. 462 נימוקו הוא כנימוקו של רי"ש נתנזון, אף שאינו מוסר זאת בשמו,( והיו שיחסו לד"י אסד חידוש זה):"... בעגלות כן הוא, דלפי רוב המשאו(= המשאות) צריך להוסיף כת האש במשקים השורפים", כלומר בגלל הוספת משקל הנוסע היהודי על הרכבת להתאמץ יותר, ונדרש מן הנהג להוסיף דלק לצורך התאמצות זאת.

וראה עוד ר' אריה ליבש הלוי איש הורוויץ, שו"ת הרי בשמים, מהדורא תנינא( נדפס מחדש בניו יורק, בלי ציון שנה),

סימן קפ"ט.

463 נדפס לראשונה בחוברת בשנת תר"ט- תר"ץ, מהד' כל ספרי מהר"ץ חיות, ח"ב, עמ' תתקצ"ו- תתר"ג. 464 על האסיפות הללו, הדיונים וההחלטות ראה ש' ברנפלד, תולדות הדפורמציון הדתית בישראל, קרקא, תר"ס, עמ' 182 ואילך; מ' מאיר, בין מסורת לקדמה, עמ' 157-167. ראוי לשים לב להחלטות הועידה השלישית בברסלאו שעיסקה העיקרי היה הרפורמות בדיני השבת. בועידה זאת טען שמואל הולדהיים כי יש להעתיק את השבת המסורתית ליום ראשון. ראה גם סיכום הדעות בועידה זאת, כפי שהובא ע"י מהר"ץ חיות שם עמ' תתר"ג בהעדה זהתקפתו עליהן.( באחרית ימין כנראה נסוג מעט הולדהיים מהשקפותיו הקיצוניות, ראה על כך מ' מאיר, שם, עמ' 100-105).

- 207-