גם בתשובה אחרת, 473 כשהוא נזהר מלתת יד לסמוך על היתר שנתן הרב לימא 474 למי" ששכר מהשר בית בישול שכר( ברייאהויז) ופועל נכרי מושכר לו לשנה" שיעסיק את הגוי בקבלנות, הרי אף שאינו מוכן כי שמו יקרא על ההיתר הרי הוא סבור שיש להיתר זה תוקף הלכתי, והוא מציע שיפורים שיש בהם כדי לחזק היתר זה. בתשובות מן הסוג הזה בולטת העובדה שאין הוא מזכיר כלל את דעת הרמב"ן, ואינו מזכיר את העובדה שלאיסורי השבות נגיעה באיסור דאורייתא כאשר הם נעשים באופן המוני יותר. אפשר גם שמעבר לחילוק עליו הצביע י' כץ, בין תשובות הנוגעות למצב הדור ובין תשובות לגורמים פרטיים, יש לחלק בין תקופה קדומה יותר בחיי החת"ס, בה לא היה מודע אולי כל כך לחשיבות ההלכתית של דברי הרמב"ן, ובין תקופתו האחרונה. 475 אבל נדמה שישנה התאמה בין החילוק הראשון לאחרון, שכן בתקופתו האחרונה צברה תנועת התיקונים בדת תאוצה הן בפרשבורג עירו, הן בהונגריה כולה והן בשאר מדינות אירופה, והחת"ס הולך ומצטייר כראש המדברים 476 בין חכמי האורתודוכסיה הקיצונית שמנגד.477

השפעת ה"חתם סופר" על הפסיקה שלאחריו בנוגע למעמדם של השבותים

בשאלות הנוגעות לענייני טכניקות התחבורה המתחדשות תפסו דבריו של החת"ס מכאן ואילך מקום חשוב בדיוני הפוסקים. כך בתשובות העוסקות בשאלת היתר הטיסה באוירון, הרכיבה ע"ג אופניים והנסיעה ברכבת או אוטובוס. הנוטים לאסור ניתלו בעיקר בכך שכלי תחבורה אלו אפשר גם לעבור בהם

473 שם, סימן נ"ט.

474 לא ברור מיהו. ראה י' כץ, שם, עמ' 145, הע' 28.

475 התשובות המזכירות את דעת הרמב"ן בענין שבות שייכות מבחינת זמנן לתקופה האחרונה של חיין. התשובה בענין נסיעה ברכבת נכתבה, כאמור, ב-1837, שנתיים לפני פטירתו, התשובה שבחלק חו"מ, סימן קפ"ה, נכתבה בשנת תקצ"ה( 1835), ובאשר לתשובה לקהילת וורדיין גם אם לא נקבל את דעת י' כץ, המשער כי זמן כתיבתה הוא בשנת 1829( כדלעיל הע' 427), הרי שקשה יהיה להקדימה, מחמת תוכנה המוכיח, מחד, כי נשלחה בתקופה בה כבר ראו גם בני קהילות אחרות בחת"ס מנהיג סמכותי, ומאידך על התפשטות נרחבת ביותר של תיקוני הדת באותה תקופה. מכל מקום, זמנה הנקוב של הדרשה דלעיל, בה פירש דעתו בהרחבה, הוא אכן 1829. מכתבו הנ"ל לרב חיות הוא משנת 1836, ומכתבין למלך הם מן השנים 1832-1833. קודם לעדויות הללו לא מצינו את החת"ס מסתמך על דעת הרמב"ן בענין השבותין. 476 השפעת החת"ס באותן שנים על בני קהילתו ועל העולם היהודי בכללו היתה עצומה( ראה י' כץ, קוים לביוגראפיה וכו', עמ' 365 ואילך), ומן הסתם- יש לשער- גרמה גם עובדה זאת לתחושת חירות גדולה יותר, שהתבטאה בנועזות רבה יותר

בדרכי הפסיקה. אך השערה זאת צריכה בדיקה מקפת יותר של תשובות החת"ס מן השנים האחרונות לחייו. 477 לתהליך ההתפוררות העובר על החברה היהודית בימין מודע הוא כבר מגיל צעיר. המחלוקת הציבורית הראשונה בענין זה פרצה בגרמניה בעקבות תרגום התורה לגרמנית ע"י מנדלסון בשעה שהוא עזב את פרנקפורט עיר הולדתו, אבל יש להניח כי שמע את הדרשה המתנגדת למעשהו של מנדלסון שנשא רבו, רבי פנחס הורביץ, בפרנקפורט, ערב ר"ח תמוז תרמ"ב לפני יציאתו( י' כץ, קוים לביוגראפיה וכו', עמ' 367- 368 והע' 95). ואין ספק שגם נודע לו כששהה בפרוסטיץ, דרזניץ ומטסדורף, לפני בואן לשמש כרב בפרשבורג, מן הנעשה בערים הגדולות פראג, וינה וכד'( י' כץ, שם, גם מזהה זאת בקינה שכתב בשנת תק"ן בפרוסטיץ). ואנו מכירים כבר תשובה משנת 1810 בה ניכר יחסו, שהלך ונעשה תקיף יותר ויותר נגד התיקונים, בענין איסור אכילת קטניות בפסח( שם, עמ' 365), אבל הוא הופך למנהיג מוכר לכל רק מאז פולמוס המבורג בשנת 1819( שם, עמ' 362).

- 210-