גם אל ארצות המזרן מגיע פסק זה של החת"ס. העדות הראשונה 486 שבידינו לשימוש שנעשה בה להלכה מצויה בקונטרס" אמרי שבת" של הרב חיים יעקב הכהן, שד"ר מעיה"ק צפת, 487 בכלכותא שבהודו, בשנת 1874. מן ההקדמה של רח"י הכהן אנו למדים כי לפחות בהודו נהגו היתר גמור בדבר, שכן

הוא מסביר כי:

" מידי עברי בעירות שיש בהם מסילת הברזל וראיתי הרבה בני אדם מאחב"י(= מאחינו בני ישראל) הולכים במסילת הברזל בש"ק( בשבת קודש) כפי דעתם לא יש איסור בזה, וכל אחד ואת' מוצא לו היתר לפי דעתו ומק'לו יגיד לו".

וכפי הנראה, חכמי המקום והזמן לא ראו איסור בכך, שכך הוא כותב כי חכם אחד הסביר לו שהנסיעה ברכבת כמוה כהפלגה בספינה, שהותרה בשו"ע או"ח סימן רמ"ט( כאשר העליה לספינה מתבצעת ג' ימים לפני שבת, ויש שהותרה אף מערב שבת). ומעיר על כך רח"י הכהן כי" לא ידע(= חכם זה) כי בנפשו הוא, כי ההולך במסילת הברזל בשבת נקרא מחלל שבת בפרהסייא, והרי הוא כגוי לכל דבריו, וחייב למסור כל ממונו ולא יחלל שבת" 488 ומשום כך( הוא מתנצל שאין בידו ספרים כדי לכתוב תשובה מנומקת דיה, אך בכל זאת) גמר בדעתו לכתוב קונטרס זה, שכן" לא יכלתי לסבול החילול שבת, וברבות הימים והזמן כשרואים שהחכמים עוברים ושבים ואין אומרים להם שום דבר יהיה אצלם כהיתר גמור, על כן אמרתי טוב מה שיעלה בידי מעט מזער מזה האיסור, ואפשר שיזהרו מכאן ולהבא כשידעו חומר האיסור". ואמנם, אע"פ שאין בידו הספרים הנחוצים, הגיעה לידו תשובת החת"ס דלעיל לאנשי קהילת וורדיין, 489 ולאחר שהוא מאריך לבאר את חומרת העבירה על איסור התחומין שיש בנסיעה זאת, הוא מעתיק תשובה זאת בשלמותה, 490 ומסיק מתשובה זאת: 491

" כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהשו"ת הנ"ז(= הנזכרת), ולענין שאנו עסוקין בו יצא לנו דין מחודש שאפי' לילך במסלת הברזל בתוך העיר וגם שלא יטלטל שום דבר, ולא שייך האסורים אשר כתבנו למעלה אעפ"כ אסור משום עובדין דחול". 492

721) מן העיר אזמיר, בה שימש כשד"ר. זו, ככל הנראה, העדות הראשונה לאיסור הנסיעה ברכבת בין היהודים בני עדות המזרח( תורכיה), אלא שאיני יודע את זמנה המדויק( אם כי ברור שלא מאוחרת היא ל-1849, זמן פרסום מנחת קנאות), וכן לא נעשה בה, כפי הנראה, שימוש בעקרון המחודש של החת"ס, שכן גם המהר"ץ חיות אינו מזכירו כלל בכל תשובתו הארוכה דלעיל.

487 כלשון הכותך לקונטרס. זו היתה נסיעתו השניה להודו כשד"ר, ראה א' יערי, שם, עמ' 110. 488 אגב כך, אעיר לפרט ביבליוגרפי מעניין. טופס קונטרס זה, שבספריה בבית הספרים הלאומי, היה שייך למשפחת ששון הידועה. בצד חותמת המשפחה מופיע הציון: בומבי דצמ' 1909, ובכתב ידו של הרב דוד ששון נוספה בין השאר הערה תשובה:" ואני הקטן נושק רגלי החכמים לא נהגתי כן(- כלומר כדברי בעל קונטרס זה), ובעוונות יצא מזה העסק תקלות וחלול שבת הרבה ר"ל. הצעיר דוד יצ"ו". 489 ללא ספק היתה מתאימה ביותר לצרכיו תשובת החת"ס העוסקת ישירות באיסור הנסיעה ברכבת שבליקוטי שו"ת" חתם. סופר" ח"ו, סימן צ"ז שהובאה לעיל, ברם זו לא היתה לפניו, וגם את התשובה שהעתיק הוא מעיד שמצא מועתקת בספר 490 דף י"א, א'- י"ד, א'. המחבר טורח להבהיר להם כי תשובה זאת היא תשובת" הגאון המפורסם רב שכל( צ"ל: של כל) בני

" שערי חיים".

הגולה, בעל חת"ם סופר" וכו'.

491 דף י"ד, א'. 492 והוא מוסיף עובדה שיש בה כדי להטעות:" וכן כתב בספר ארעא דרבנן בשם הריטב"א ז"ל וזהו מרגניתא בידינו מרבינו

- 212-