שאלה זאת, המטרידה את יהודי הודו, נשלחת ע"י ר' יחזקאל יהושע גבאי אל רבם של יהודי בבל, דודו

של השולח, הרעא"י סומך. 493 זה האחרון מתיר את הנסיעה בתוך התחום. 494 ואז נשלחת אליו שוב שאלה זאת, והפעם חוזר השואל ומפנה את הרעא"י סומך אל קונטרס" אמרי שבת". אבל הרב סומך דוחה 495 את טענתו של רח"י הכהן בשתי ידים, ומגיע למסקנה כי פרט לאיסור תחומין אין לחשוש לכל איסור אחר, אך מה יעשה עם טענת" עובדין דחול" שהעלה רח"י הכהן? על על כך הוא משיב בראיה מדברי רשב"ם בתוס' בעירובין, 496 שרצה" להתיר ליכנס בקרון בשבת שנכרי מוליכו בשבת", וחזר בו מהיתרו, מחשש" שמא יפגעו בו ליסטים או שמא ישכח וירד, ואין לו אלא ארבע אמות". ומדבריו משמע- כפי שמדייק הרב סומך- כי אין בנסיעה בקרון חשש" עובדין דחול" כלל. וגם מדברי רבינו יצחק בתוס'

הגדול הרמב"ן ז"ל, ולזה נוטים דברי רבנו הרמב"ם פ' כ"ד מהל"ש הלכה י"ב עכ"ל". משמע מן הדברים כי דברי הריטב"א שהובאו בספר" ארעא דרבנן" לרי"י אלגאזי( וראה לעיל הע' 358) הם הם הדברים שהובעו בתשובת החת"ס, ולא היא, שכן כבר הראינו לעיל כי הריטב"א אינו הולך בעקיבות בשיטת הרמב"ן, ובודאי שאי אפשר להוכיח מדברי הריטב"א, ואף מדברי הרמב"ן עצמו, לאסור מן התורה את הנסיעה ברכבת, פיסקה זאת אכן הטעתה חכמים, שטרחו לבדוק היכן כתב רי"י אלגאזי בשם הריטב"א והרמב"ם כי ישנו איסור משום" עובדין דחול" בנסיעה מעין זו. דבריו של רי"י אלגאזי בענין זה הם באות רכ"ד( מהד' בתרא), אך לדברים שם אין שום קשר לטענת רח"י הכהן. ראה מ"ש ע"כ רעא"י סומך בשו"ת זבחי צדק חלק או"ח( נדפס בתוך זבחי צדק ח"ב, תרס"ד), סימן כ"ד:"... וכתבת שראית בס' אמרי שבת... שאסור לילך במסילת ברזל אפי' בתוך התחום משום עובדין דחול, וכתב שכ"כ בס' ארעא דרבנן משם הריטב"א ז"ל. תשובה ידיע להווי שאנחנו פתחנו ס' ארעא דרבנן... וראינו שלא נגע ולא פגע בענין נ"ד(= נידון דידן כלל ועיקר, וכן ראינו לשון הרמב"ם ז"ל פכ"ד מה' שבת והרואה יראה שאין אפי' דמות ראיה".

493 ראה מ"ש עליו בעמ' 103 הע' 114, ולזיהויו של שולח השאלה מהודו ראה ההע' הבאה. ההסבר לכך שבני הודו פונים בשאלה אל הרעא"י בבבל( מחוץ לקשרי המשפחה האישיים שבין השואל והרב הנשאל) נעוץ בעובדה שקהילה יהודית פעילה, אשר שומרת על קשר קבוע עם פוסקי מוצאם, היא קהילת ה"בגדאדים", שהיגרו מעיראק להודו החל מאמצע המאה הי"ח. בתקופה זו שבה אנו עוסקים מרוכזים הם בעיקר בבומבי( משם נשלחת השאלה), כלכותה( שם נדפס ספרו של רח"י הכהן) ופונה, ראה אנצי' עברית, חי"ג, עמ' 544-545, והמקורות הנזכרים שם; ר"מ הכהן, ספר חיי אדם כלולות, ירושלים, תשל"ו, עמ' 196. על תחום סמכותם של חכמי עיראק בתקופה זאת ראה צבי זוהר, יחסו של הרב עבדאללה

סומך לתמורות המאה הי"ט כמשתקף ביצירתו ההלכתית, פעמים 36, תשמ"ח, עמ' 90-91.

494 תשובה ראשונה זאת משנת תרל"ת( 1878) נדפסה בשו"ת זבחי צדק. אני למד על כך מהעתקה חלקית של תשובה זאת שנדפסה מכ"י בשו"ת זבחי צדק החדשות,( שו"ת זבחי צדק חלק שלישי) ע"י רי"י פרץ, מהד' מכון אור המזרח, תשמ"א, סימן פ"ב, עמ' קכ"ד, ובחתימתה:" הגיעה כ' כסליו תרל"ח". מכאן שאוכל גם להסיק, שהשואל מהודו הוא בן אחותו של הרעא"י, ר' יחזקאל יהושע גבאי, שכן 169 השאלות שבקובץ זבחי צדק החדשות נשלחו על ידו לרעא"י, ומקצת שאלות

אלו נדפסו גם קודם לכן בשו"ת זבחי צדק בשנת תרס"ד. ראה צ' זוהר, שם, עמ' 90 והע' 4.

495 תשובה זאת, המאוחרת יותר, נדפסה בשו"ת זבחי צדק, חלק או"ח, בתוך זבחי צדק ח"ב. אני למד מתוכן תשובה זאת כי היא מהווה המשך הבידוד שהחל בין השואל לרעא"י סומך בשנת תרל"ח, שכן שתי התשובות עוסקות בנסיעה ברכבת מקלעא לבאייכלה( איזורים שונים בתוך בומבי). בתשובה שבשו"ת זבחי צדק החדשות הוא רק כותב בקיצור" כפי מה ששמענו מאנשי במביי יע"א שמקלעא עד באייכלה הוא כל הדרך יש בו פרדסים, ואין הפסק דרך שבעים אמה ושיריים, וא"כ הכל נחשב תחום אחד... זה האיש מותר לרכוב ברי"ל(= רכבת)... כיון שכתבנו שאיסור עגלות הקיטור הוא משום איסור תחומין, וכיון שהוא בתוך התחום מותר, ופשוט". ואילו התשובה שלפנינו נפתחת:"... על מ"ש לך על ענין עגלות הקיטור דמותר לרכוב בתוך התחום מקלעא לבאיי כלה, וכתבת שראית בס' אמרי שבת" וכו'. מסתבר אם כן, כי תשובה זאת היא המשך ההתכתבות עם אותו שואל מהודו.

יש גם לשים לב לכך שהדעא"י מחזה דעה על הנסיעה ברכבת בשבת, כשהוא אינו יודע פרטים עליה אלא מן השמועה, שכן בשנים הללו, כשהופעלה כבר בהודו רכבת הקיטור, עדיין לא התקינוה בעיראק. ראה צ' זוהר, שם, עמ' 92-93, והוסף לכך ראיה מתשובת תלמידו של הדעא"י, הוא ר' יוסף חיים מבגדאד, בשו"ת רב פעלים ח"ב יו"ד סימן מ' הכותב:" והנה פה עירנו בגדאד יע"א לא נמצא בה ובסביבות כל המחוז מסילת ברזל של אש, ורק נמצא קרון שקורין באי"י סכ"ל

)= אופניים)". 496 מ"ג, א', ד"ה" הלכה כר"ג".

-213­