אין בה תחומין דאו', וספיקא לקולא". 511

ועוד: הרבנים האוסרים משום תחומין סבורים היו כולם כי יש לפסוק לחומרא בספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לא, וכן שקרונות הרכבת כ"ארעא סמיכתא דמו", ובזה אף אם למעלה מי' טפחים ישבו הנוסעים יעברו על איסור תחומין. אך כנגד זה הוא סבור, כי מכיון שאת הכלל כי רשות הרבים ט"ז אמה היא, למדים, לפי הסברו של רש"י, מן העגלות, בבבלי שבת, צ"ט, א', ושם מסביר רש"י 512 כי הקרשים היו למעלה מעשרה טפחים ו"כל למעלה מי'=( טפחים) לאו רה"ר הוא", ולכן מסיק הרי"מ טולידאנו:" וכיון דמדגלי המדבר ילפינן, א"כ גם הקרונות והרכבות הנז'(= הנזכרות), הגם שגלגליהם למטה מעשרה- כיון דהיושב על גבם הוא למעלה מי' לא הוי כברה"ר, אלא מקום פיטור". מסקנתו היא איפוא לקולא. אלא שהוא מעיר עם סיום תשובתו:

-

" זהו לפום דינא, כפי הנראה לענ"ד, ואמנם היות שבנסיעות כאלה יש לחוש הרבה לאיסורי שבת אחרים הנגרמים ובאים על ידיהם, כקשירת משאות וטלטול במקום שהוא רה"ר וקנית כרטיסי מסע ועובדין דחול אחרים וביטול עונג שבת כשהולך ונוסע לצרכי מסחר, וכל כיוצא בזה, והו"ל כמחשיך על התחום, כמ"ש החת"ס שם... על כן מפני הטעמים האלה, ובפרט דהו"ל(= היתר זה). קצת דבר התמוה לרבים, לא רציתי להחליט בדעתי להיתרא, ורק יהיו דברי אלה סניף לרבני הדור שיטפלו בזה בעיון ובהתחשבות עם החיים ועם הצורך, לקבוע אופני היתר בתנאים קבועים שלא יכשלו הנוסעים

באיסורי שבת אחרים".

במסקנתו אכן מסתמך הוא על החת"ס, אך מוציא מטיעוניו את כל כוחם ההלכתי המוצק, וכלל אינו מתייחס לנסיעה זאת כאיסור תורה, אלא כצירוף של חששות קלים שבסיכומם" ביטול עונג שבת". גם הרב יוסף משאש 513 מעלה להתיר בפשטות נסיעה באוירון" בתנאי שישכור המקום מע"ש, או אפילו בשבת בהקפה בלי שיקצוב עמו המחיר" וכן מוסיף הוא תנאי מוכר, שיהיה זה לצורך מצוה.514 ממשיך מסורת ספרדית זאת, הנוטה להתיר נסיעה לצורך מצוה בכלי תחבורה אלו, כשהם נהוגים ע"י גוי בעיר נכרית בשבת, גם הרב"צ חי עוזיאל. 515 הוא אמנם הפוסק הספרדי הראשון 516 המתייחס עניינית

511 ודאה הביקורת שנמתחה על כך אצל רש"י זוין, סופרים וספרים, ת"א, תשי"ט, עמ' 254.

512 ד"ה" תמסרי הוין".

513 בשו"ת מים חיים, יצא לאור בירושלים תשכ"ז, סימן קל"א, עמ' קי"ב. העיסוק בשאלה זאת הטריד את הר"י משאש קודם לשנת תר"ץ( 1930), כפי שאפשר למעיין להכיר מן העובדה שבחלקה הקודם של התשובה( סימן ק"ל) מוזכר בה ביקורו של רב שהמחבר נועץ עמו, רב זה היה שד"ר מירושלים בשם נסים דאנון," שהיה פה בתשרי התר"ץ ליצירה", ושהיה בידו " ספר אחד דפוס אמיריק"א כלו רצוף על ענין רכיבה במסילת הברזל והעלה לאסור כנז'(= כנזכר)". לא עלה בידי לגלות איזהו הספר שעליו מדובר.

514 אמנם נסיעה ברכבת אוסר הוא בסימן ק"ל, מן הנימוק שהיושבים בה כ"ארעא סמיכתא דמי". אבל גם הוא אינו מזכיר כלל את נימוקו של החת"ס לאיסורא.

515 שו"ת משפטי עזיאל, חלק א', ת"א, תרצ"ה, חלק או"ח, סימן ט'.

.110

516 אהרח"י הכהן הנ"ל היה כנראה מחכמי האשכנזים שבצפת. שמו המלא היה רח"י הכהן פיינשטיין, ראה א' יערי, שם, עמ' בהפוסק הספרדי היחיד, שמצאתיו מתייחס לנימוק זה של החת"ס לחומרא, הוא בן דודו של הרב"צ עוזיאל, הר' שלמה

- 216-