לטענת החת"ס בדבר איסור התורה שיש בנסיעה זאת מצד השבתון. אך הוא דוחה את דבריו בטענה כי הם נסתרים מפסק הרמ"א ומסברה. מפסק הרמ"א- שכן שנינו בשו"ע או"ח, ש"ה, י"ח:" אסור לישב ע"ג קרון שאינו יהודי מנהיגו בשבת, משום שמשתמש בבהמה, גם שלא יחתוך זמורה". מן העובדה שהרמ"א אינו אוסר רכיבה זאת אלא משום החשש שהיהודי משתמש עי"ז בבהמה, או משום שמא יחתוך זמורה, אבל אינו אוסר זאת משום הפרת צו השבתון(" עובדין דחול", במונחיו של החת"ס בעקבות הרמב"ן) נסתרת לדעתו עמדת החת"ס. ומסברה- שכן, לדבריו"... טעם זה שהוא נע ונד הוא קלוש מאוד, שאם כן נאסור גם ההליכה ברגל משום שאין גופו נח ואינו יכול לעשות את השבת בהילוכו כמו שהיה עושה גם

בביתו".

אמנם, אין אנו אומרים כי לא היו פוסקים מפוסקי עדות המזרח שלא הכריעו בדבר לאיסור, כך היתה למשל דעת ר' אליהו חזן 517 ור' יצחק אבולעפיה מרבני סוריה.518 אך טענתנו היא, ראשית, שהם אינם מהוים זרם מרכזי בפסיקה הספרדית בהתייחסותה לשאלות הטכנולוגיה המודרנית המתחדשת. ושנית- ובזה עיקר ענייננו כאן שגם האוסרים לא עשו כן מחמת טיעונו של החת"ס בענין הפרת צו השבתון שיש בתנועה בכלי הרכב בשבת, שיקול שגם לא הועלה כמעט לדיון בתשובותיהם 519 על אף שאין מי מהם שלא ראה את תשובת החת"ס, 520 זאת לעומת המסורת האשכנזית הדוחה את ההיתרים הללו, גם

הכהן, בשו"ת לך שלמה, קזבלנקה, תרצ"ז, או"ח, סימן ט', אך גם שם מובאים הדברים אגב אורחא, וכחיזוק למסקנתו המחמירה בלבד.

517 שו"ת תעלומות לב, ח"ג, קונטרס הליקוטים, אלכסנדריה, תרס"ג, דף ל"ב. 518 שו"ת פני יצחק, דפו' צילום ירושלים תשמ"ח( דפוס ראשון תרל"ה), חלק חמישי, סימנים א'- ב', מנהל ויכוח עם הר' יעקב מאיר מירקדו הנ"ל על היתרו. וראה גם דברי שו"ת לך שלמה דלעיל.

519 גם המנמקים איסורם משום" עובדין דחול"( שו"ת" פני יצחק" שם, וראה גם שו"ת" ויאמר מאיר", ר' מאיר וקנין, טבריא, 1939, דף כ"ג, ב') אינם סבורים כי מדובר כאן בהפרת צו השבתון וכשיטת הרמב"ן שאימצה החת"ס, אלא באיסור " עובדין דחול" הקל, וכפי שתפסוהו שאר הראשונים שהלכו בשיטת רש"י, שכן ראייתם ודיונם נסבים על סוגית" יציאה בכסא" ומשום זילותא דשבת ויו"ט, עי"ש.

,

520 ויש כפי שראינו בפנים שעיוותוה, וגם זה לדעתי אומר דרשני. גם הרב יעקב חיים סופר מסכם משנת הפוסקים הספרדים בספרו" כף החיים", חלק ה', ירושלים, תשכ"ה, או"ח, סימן ת"ג, אותיות ה'- י', אינו מחליט בדבר לאיסור, אלא מציג את הדעות השונות. כאן ראוי להעיד כי פוסקים ספרדים מאוחרים, שנחשפו יותר למנהג המחמיר של רבני אשכנז, לא העזו כבד להקל בדבר. אמנם העובדה המובנת מאליה היא, שבא"י עמדו הרבנים בפני מציאות שונה, כיון שרוב הקהילות בארץ שוכנות בערים שיש בהם רוב יהודי, וממילא אין כל מקום להתיר נסיעה ברכב ממונע, אך בנוגע לרכיבה ע"ג אופניים בשבת שיקולי ההיתר והאיסור הקודמים עומדים. ואכן, מעניין לראות פוסק כר' עובדיה הדאיה, המפנה עורף למסורת הפסיקה הספרדית, והמנהג שנהגו להקל ברכיבה ע"ג אופניים בתוך תחום שבת בהודו ובעיראק. לפניו הכריעו להיתרא בדבר ר' יוסף חיים מבגדאד בשו"ת רב פעלים, או"ת, סימן כ"ה, והרת"מ אלישר בשו"ת משה האיש( לעיל הע' 498), וכן נראה מדברי ר' יעקב חיים סופר, כף החיים, לשו"ע, או"ח, ת"ג, אות ה', שאינו אוסר את הדבר. וכדי לתרץ דברי אלו שלפניו עם האיסור שהרב הדאיה מטיל על כך הוא מסביר לשואלו[ המכתב הוא לר' רחמים חי חויתא כהן, ראש הרבנים לקהילת ג'רבה( ראה עליו באנציקלופדיה מלכי תרשיש, תולדות רבני תוניסיה וחיבוריהם מימי התלמוד עד ימינו, בנימין רפאל הכהן, נתיבות תשמ"ו, ושם בטבלה עמ' שפ"ח. וראה התשובות שהשיב ות"ח כהן לדברי הרב הדאיה בספרו שו"ת שמחת כהן, נדפס בלא ציון שנה ומקום, או"ח, סימן ב'- ד') ונדפס בשו"ת ישכיל עבדי", חלק ה', ירושלים, תשי"ח, או"ח, סימן מ'. אך ראה גם דבריו בענין זה שם ח"ג, ירושלים, תרצ"ט, או"ח, סימן י"ב סעיף ג'- ה' וסימן י"ג] כי ע"פ השמועה הזר בו ר' יוסף חיים מהיתר האופניים ואסרם, וזאת" אחרי שנודע לו דעשוי להתקלקל ויש לחוש שיבוא לתקנו". על כך הגיב השואל, כי אין לשמועה זאת ידים, שכן " כף החיים", שהוא בגדאדי ג"כ ממקודן ותלמידו של הרב יוסף חיים," לא הזכיר כלל מהשמועה הנ"ל, רק שהביא חולקים על דבריו, וא"א(= ואי איתא) להך שמועה לא היה נעלם ממנו זאת". וכן הוא מקשה על הרב" משה האיש" הנ"ל. על כך

- 217-