במקום שאין חשש איסור תחומין, לרוב בצירוף נימוקו של החת"ס כי לפנינו איסור משום הפרת צו השבתון.

בולטת בין אחרוני זמננו תשובתו של רא"י ולדינברג, 521 המציב את נימוקו של החת"ס כטיעון מרכזי לאסור נסיעה ברכבת ואופניים בשבת. ומנסה להתמודד עם ביקורתו של הרבצ"ת עוזיאל דלעיל, בטענה שאין בדברי הרמ"א שעליהם הסתמך משום סתירה לדברי החת"ס, שכן על אף שהוא מודה שאין הרמ"א מכיר טיעון זה לאיסורא" הא הרי זהו חידושו של החז"ס עפ"י יסוד המכילתא והרמב"ן"! וכדי לחזק את דרך הפסיקה שלו, הוא אף משתדל להוסיף מקור שיסייע לאשש את דעת החת"ס מן התלמוד, ותולה עמדה זאת בדעת רב מנא לענין קניבת ירק ביוהכ"פ שחל בשבת. 522 עד כדי כך הגיעו הדברים בפסיקתו של ר"א ולדינברג, שהורה הלכה למעשה 323 לבעל שנזקק להסיע את אשתו, שקיבלה עליה את השבת לפני זמן כניסתה, כי נאסר עליו להסיעה במכונית, על אף שהיא אינה אלא יושבת בכסאה ואינה נוהגת, וזאת מן הטעם שגופה של אשתו אינו שובת ונוז בנסיעה זאת( יש לשים לב: התשובה היא משנת תשל"ב, ונוגעת לנסיעה במכונית מודרנית, ולא ברכבות הראשונות עליהן אמר החת"ס דברו!), וכך הוא מנמק זאת:

"... מ"ש בדברי שאין לקבל העצה שהיא תקבל שבת ובעלה יסיע אותה כיון שגופה לא . נח, דאינו מבין( השואל) מדוע אין זה מיקרי גופה נח, שהיא הרי אינה עושה שום פעולה, ובעלה הנוסע במכונית מסיע גם אותה ואיזה חילול שבת יש בזה... הנה כיוונתי בדברי בדומה למ"ש בשו"ת חתם סופר ח"ז סימן צ"ז באיסור הנסיעה ברכבת הנהוגה

משיב לו הר"ע הדאיה:"... מה שהוכיח(= הרב השואל, להיתרא) מהכה"ח( מה"כף החיים") ומשה האיש ז"ל, הנני לגלות און צדיק והכה"ח ז"ל בזמן שעלה לארץ ונשתקע בירושלים( על תולדותיו ראה ר"ע יוסף," תולדות הרב המחבר", נדפס בראש ספר" כף החיים" ח"א ירושלים, תשכ"ט), אז עוד לא יצא לאור עולם בדפוס ס' ר"פ(= ספר רב פעלים) אפי' הח"א (= החלק א'), ואולי גם לפני שעלתה השאלה לפני הר"פ ז"ל, ובכן אין מהפלא שהכה"ח לא ידע מהשמועה זו כלל, דהוא היה בירושלים ולא ידע מהמתרחש בעירו". ואשר לדח"מ אלישר מעיד הוא כי" הורתו ולידתו בקדושה בעיה"ק ירושת"ו, ומאין יוכל לדעת זאת, ובזמן שכ' תשובה זאת במשה האיש(- לענין אופניים). אני הייתי בביתו ויחד למדנו השאלה שהתקבלה אצלו אז וגם התשובה שכ' ע"ז(= שכתב על זה), ואז גם אני לא ידעתי מהשמועה הזו, רק עתה מקרוב, אחרי שנסתלק ה' משה האיש ז"ל בזמן היותי במדרש פורת יוסף נפגשתי עם איזה מהרבנים שבאו מעיר בבל ואמרו לי זאת". מכל הדיון הזה משתמע כי דעת ראש רבני ג'רבה היתה חונכת להקל בדבר( לפחות ברורה דעתו להיתרא בנידון שאלתו שם( ראה שו"ת שמחת כהן הנ"ל, סימן ב', בענין יציאה בכסא גלגלים לנכה), והר"ע הדאיה שכבר הושפע מפסקי רבני אשכנז המחמירים, והכין את המנהג שנהג בא"י לחומרא, רצה למנעו מכך. אבל יש לשים לב לכך שגם הרב הדאיה, שבא לאסור את הדבר אינו מזכיר כלל את דברי החת"ס על איסור שבות של הפרת צו השבתון בנידון, על אף שהכירו יפה, ראה לעיל הע' 308 ולהלן הע' 526( גם השיקול לאסור מצד" עובדין דתול" המובא בתשובתו- ראה שם סימן י"ב סעיף ג' אות ג'- אינו אלא מצד ההשואה ל"יציאה בכסא", כלומר מצד" זילותא" דיו"ט אן שבת, שהיא בודאי איסור דרבנן, ולא מצד צו עשה דאורייתא, כחת"ס) בניגוד לפוסקים בני אשכנז כ"שאילת יעקב" דלעיל. וראה עוד בענין זה: המאסף ( בעריכת רב"צ קואינקא) שנה י"ט, כרך ב', חוברת ד', סימן מ"ד.

521 שו"ת ציץ אליעזר, חלק א', סימן כ"א. 522 ראה על כך לעיל בעמ' 134 והע' 110.

523 שם, חלק י"א, סימן כ"ב. אותם דברים יש לומר על תשובתו בענין נסיעה במטוס בזמנינו, ראה דבריו שם, ח"א, סימן כ"א. אך כיון שהקטגוריה של איסורי" עובדין דחול" נחשבת בדרך כלל כקטגוריה של איסורים קלים הדבר יוצר בעיה לשיטתו.

וראה נסיון ההסבר שלו שם, ח"ט, ירושלים, תשכ"ז, סימן י"ח.

- 218-