וכנגד זה יצא רב עמרם 18 בהפנותו למשנתנו:" ומדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת", ומוכח

מסתימת משנתנו כי פוסקת היא כחכמים דר"א. ועל כך מגיב אביי: 19

" מאי דעתיך, משום דקתני(= ההיתר בענין פקיקה שבמשנתנו) סתמא(=" מפני שהיא שנויה סתם והלכה כסתם משנה". ר"ח), נגר הנגרר(= משנת נגד הנגרר, עירובין י', י"א, המובאת בבבלי שם קכ"ו, א', שבעניינה נמסרה המסורת מפי ר' יהושע בר אבא משמיה דעולא:" מאן תנא נגד הנגרר, ר' אליעזר היא", עי"ש) נמי סתמא היא(= משנה סתמית זאת היא לדברי ר"א ואינה הלכה. וכן משנתנו אינה הלכה אף שנשנתה

בסתמא)". אמנם גם אביי, מסכים, למסקנה, כי הלכה כמשנתנו בשבת, אך מטעם אחר" ואפילו הכי מעשה רב". כלומר, מכיון שבמשנת שבת גם נעשה מעשה הלכה כמותה. נמצא כי למסקנה חלוקה דעת ר' יצחק נפחא על רב עמרם 20 ואביי.

מן הדיון שם עולה, כמדומני בברור, כי אמוראים אלו, ר"י נפהא אביי ורב עמרם לא הכירו אותה מסורת פרשנית שנמסרה מפי עולא בסוגיה שם, קנ"ז, ב', אשר סברה כי כל ההיתרים שבמשנתנו מוגבלים אך ורק למקרים מיוחדים של צורך מצוה. שאם לא כן מדוע הביא ראיה רב עמרם ממשנתנו בשבת כי אין הלכה כר' אליעזר, והרי משנתנו- לפי תוספת ההסבר של עולא- מובנת יפה גם לדברי ר' אליעזר, שכן היתר הפקיקה מוגבל רק לצורך מצוה, שבענין זה בלבד הקל ר' אליעזר שלא לדון את פקיקת החלון כאיסור. ואם לא ידע זאת רב עמרם מדוע לא הסביר לו אביי שכאן נעוצה טעותו? מסתבר, איפוא, כי מסורת פרשנית זאת, המצמצמת את היתרה הפשוט של משנתנו רק לצורך מצוה,

ידועה היתה רק לחכמים מסויימים, ואחרים לא הכירוה.

אך תמוהה קצת העובדה ששתי מסורות אלו יסודן א"י, שכן גם עולא וגם ר"י נפחא הם תלמידי רבי יוחנן. ושמא אותה מסורת פרשנית של עולא יסודה אכן בנסיון ליישב את משנתנו, המתירה פקיקה בשבת, אליבא דר' אליעזר האוסר זאת, שהיו, כפי שראינו, שנטו להכריע להלכה כמותו, ומן הירושלמי שם, י"ז, ג'( ט"ז, ב') עולה כי בני א"י לא הקלו בדבר לגמרי:

" א"ר יוחנן משכני חילפיי 21 והראני נגר משל בית רבי קשור אע"פ שאינו תלוי".

אך עמדת ר' יוחנן כפי שהיא מוצגת שם בבבלי( קכ"ו, א') אחרת. נמסר כי ר' יוחנן הכריע כרשב"ג, שסבר" מתוקן אע"פ שאינו קשור".

18 כך בדפו' שלפנינו, אבל בכתי"מ ובבה"ג( מהד' הילדסהיימר, ח"א, עמ' 109):" רב עוירא". אבל בנוסח ה"ג המובא במחזור ויטרי כלפנינו. ובכתי"ך 142:" רב עזרא", ובכתי"ר 108:" ר' זירא".

19" א"ל אביי". כך בכי"ר 108 ובבה"ג שם, וכך הוסיף המהרש"ל בדפו', וכן, כנראה, היתה דעת רש"י וגרסתו, ראה רש"י, שם, ד"ה" מאי", וכן הגירסא בר"ח שם. אבל ראה גם גירסת כתי"מ, וראה מ"ש על כך בדק"ס שם. 20 אן עוירא וכו'.

21- חילפא.

- 235­