...

טופס זה לצורך דחיה של" שיטה"( ורק" שיטה סדרנית", כאמור).

המיוחד שבטופס סגנוני זה הוא:

א) הדחיה נאמרת שלא בלשון ודאות, אלא כמטילה ספק(=" דילמא").

ב) הדחיה אינה מחמת סתירה שמציגים ל"שיטה" ממקור אחר, אלא מסברות החכמים 12 בלבד.13

ג) הדחיה נאמרת" לצדדין". כלומר אין מסתפקים בדרך כלל בעובדה שחכם אחד אינו מודה לחבירו ב"שיטה" שהועמדה, אלא מוסיפים גם דחיה לאידך גיסא(" ועד כאן לא קאמר" וכו' או:" אי נמי עד כאן לא קאמר" וכו'), סברא הנותנת מקום לחשוב שגם ה"משודך" השני ב"שיטה" המוצעת אינו מודה לעקרון

שהוצג 14 ב"שיטה". 15

12 כך בכל המקרים שבהע' 15.

13 וראה בקשר לזה סגנונו הזהיר של אביי בב"ק ס"ט, א', בבואו להקשות על ה"שיטה" שנמסרה בשם ר' יוחנן באמרו:" אי לאו דאמר ר' יוחנן צנועין ורבי דוסא אמרו דבר אחד הו"א צנועין אית להו דר' דוסא", וכן גם רבא שם. אבל סגנון זה יוצא דופן

הוא. וראה י"ש צורי שיזק, תולדות דרכי הלימוד בישיבות דרום, גליל, סורא ונהרדעא, ח"א, ירושלים, תרע"ד, עמ' 119. 14 יש להעיר כי בסגנון דחיה זה" דילמא" וכו' בתוספת סברא הדוחה לצדדין" אי נמי" וכו' נעשה שימוש נרחב, אף קודם לתקופה הסתמית, ובסוגיות רבות נמצא שימוש בסגנון זה גם כדי לדחות הצעות אחרות( ולא רק" שיטות"). כגון זו שבביצה ל"ה, ב'(" ר' זירא בשם רבי אסי ואמרי לה רבי אסי אמר ר' יוחנן") הבאה להשוות שבת ליו"ט לענין פינוי קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול ביהמ"ד. וכן גם שם ל"ז, א' לדחות דברי רב פפא, עי"ש, וכן בביצה ט', ב'- י', א', דחיה סתמית להצעה שב"ש לחומרא וב"ה לקולא[ ואשר לסיפא שם דאה מ"ש א"ש רוזנטל בתרביץ נ"ח חוב' ג'- ד' בעמ' 354-356 בנוגע לגרסאות( תודתי לד"ר י' עץ- חיים שהסב תשומת ליבי לכך)], וכן ביבמות נ"ד, ב':" ודלמא לאחר מיתת בעלה מצוה בחיי בעלה רשות, אי נמי לאחר מיתת בעלה" וכו', וכן שם נ"ה, א':" ודלמא אין לה בנים וכו' אי נמי" וכו', וכך גם כבר בפי אביי ביבמות צ"ה, ב'( כנגד רב יוסף)" וממאי וכו' דלמא וכו' אי גמי" וכו'. וכן ב"מ, ס"ו, ב':" אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא דלמא וכו' אי נמי" וכו', ושם ע"ח, ג':" ודלמא שאני התם דאתו למחשדיה וכו' אי נמי" וכו'. ושם קי"ז, ג', דחיית דברי ר' יוחנן" אמאי דלמא עד כאן וכו' אי נמי" וכו'. ומכות ה', ב'" אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי דלמא וכו' אי נמי" וכו'. וזבחים ב', ב'" דילמא שאני התם וכו' אי נמי" וכו'. וכן חולין ל"ט, ב', כנגד דברי ר' חסדא, וחולין נ"ז, ב' א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי ודלמא וכו' אי נמי" וכו'( ושם בעניני אגדה!), וחולין ק"י ב'" מתקיף לה רב אשי ואיתימא ר' שמואל זרוקיניא ודלמא וכו' אי נמי" וכו' ובכורות נ"ט, א'" ודלמא שאני התם וכו' אי נמי דאחוי" וכו'. על דחיית דברי רב . יוסף ע"י אביי בשבת ס"א, א' ראה להלן בעמ' 242 ואילך.

מקומות נוספים בהם באה הדחיה( לא של" שיטה") על פי נוסח זה: פסחים, צ"ד, ב'; יומא, כ"ח, ב'; שם, מ"ז, א'; שם, מ"ט,

א'.

15 כך ב: שבת ע"ז, א'[ אביי לר' יוסף שהציע כי ר' נתן ור' יוסי בר' יהודה אמרו דבר אחד); שם, קכ"ד, א'[ רבא( ראה לעיל עמ' 240 הע' 9), נגד ר' אלעזר בן פדת]; עירובין, י"ג, א'[ רב פפא לחד גיסא ודנב"י לאידך גיסא דוחים שיטה המוצעת ע"י הסתמא דגמ']; שם, פ"ז, ב'[ אביי לרבה, שם, ק', א'[ דחיה סתמית לרב הונא בריה דר"י( ודאה דק"ס שם אות א')]; פסחים, מ"ח, א'[ רב פפא לחד גיסא ורב שישא לאידך גיסא נגד רמי בר חמא; ביצה י', א'[ סדרת דתיות סתמיות ל"שיטות" סתמיות; שם, כ"ח, א'[ אביי להצעת רב יוסף לפסוק כר' יהושע ששוקלין מנה כנגד מנה]; יבמות ל"ו, ב'[ אביי לרבא]. כתובות ל"ז, ב'[ רבא( דאה דק"ט השלם שם) כנגד דברי ר' יוחנן]; נדרים ע"ג, ב'[ אביי לרבא( כך בכת"י, ראה מ"ש בעמ' 254)]; סוטה כ', ב' רב פפא לחד גיסא ורנב"י לאידך גיסא, כנגד דברי ר' ירמיה]; גיטין ז', ב'[ רבא כנגד דברי ר' זירא כנראה ( עי"ש בתוד"ה דלמא)]; מנחות ס"ג, ב'; חולין נ"ח, ב'[ דבא נגד ר' יוחנן; כריתות ט"ז, א' רבא לחד גיסא ודנב"י לאידך גיסא לדחות דברי ר' יוחנן( כך בכתי"מ ובכת"י פירנצה, שלא כבדפו')].

בסכום: בדחיות בסגנון זה ל"שיטה" משתמשים בבבלי: רבא( 4), אביי( 3), הסתמא דגמ'( 3). דחיות לחד גיסא כשחכם אחד משלים דברי חבירו לאידך גיסא אנו מוצאים בפי: רנב"י( 3), רב פפא( 3), רבא( 1), ורב שישא( 1). נראה א"כ, ששיטת דיחוי זאת נוצרה בדיונים שבין אביי ורבא על ה"שיטות" בפומבדיתא( וראה ר"א וייס התהוות התלמוד בשלמותו, ניו- יורק, תש"ג, עמ' 34-35, על אופיו ומיקומו של המפגש בין שני חכמים אלו) והועברה אח"כ לתלמידיהם. אמנם כמה פעמים נמצא סגנון זה בפי אביי כנגד דברי רב יוסף ואולי שם מקורו( ראה שבת ס"א, א', ושם ע"ז, א', וביצה כ"ח, א'), ורק אח"כ עשה בו אביי שימוש בלימודו עם רבא, שמשלמדו ממנו אימץ לו סגנון זה גם הוא. בירושלמי, לעומת זה, גם אם נמצא דחיה ל"שיטה" הרי ברוב רובם של המקרים זו דחיה רק לחד גיסא. אך ראה פסחים א', ח'( כ"ב ב'), ובתרומות ח', ד'( מ"ו, ב') שם

- 241-