יוחנן, ואי הזה שמיע ליה היה חוזר בו, ומשום כך ינעל קודם של ימין, או שמא אף ששמיע ליה חלק ר' יוחנן על ברייתא זאת להלכה, וא"כ יש לנעול של שמאל תחילה, הרי שוב נמצאנו אומרים כרב יוסף " דעבד הרי עבד ודעבד הכי עבד"?

משום כך נדחקו בעלי התוס' שם בד"ה" דעבד" לפרש כי" דעבד הכי עבד ודעבד הכי עבד" שבפי רב יוסף פירושו" דהברייתא לא פליגא אר' יוחנן ולא ר' יוחנן אברייתא", ועל כך בא אביי לחלוק בטענה כי יותר נראה לומר שר' יוחנן פליג על הברייתא. 21 גם הפתרון שמציע הלבני שם, לסמוך על השמטת מילת אביי בכתי"מ וכתי"ו קשה הוא, שכן 22 אין להניח השתרבבות הוספה כזאת לתוך גוף הטקסט בלי בסיס כלשהו( ונוח, מאידך, להניח כי היתה השמטה בכת"י אלו). משום כך נראה יותר כי על הלומד להפנות דעתו כאן לפתרון מכיון שונה, ובמקום להניח שיש כאן קושי פרשני שיש לחתור למצוא לו הסבר מתקבל על הדעת, נכון יותר יהיה לקבל טקסט זה כמות שהוא, ולהסיק מכאן כי לעיתים הקשו אמוראים על דברי בר- פלוגתם קושיות שאינן מכוונות להוליך למסקנה הלכתית שונה, כי אם להבחנות עיוניות- תיאורטיות בלבד. וכאן, לדוגמא, מאחר שרב יוסף ראה לפניו שני מקורות סותרים הניח דין זה ללא הכרעה, ובכך נתן לגיטימציה הלכתית לשתי הדרכים השונות. לעומת זה, אביי, בדבריו אינו בא לעדער פסק הלכה זה של רבו, אלא רק את ההנחה התיאורטית שהיתה

מונחת בגוף שיקוליו של רב יוסף כי דברי ר' יוחנן יחשבו כשקולים לדברי הברייתא בספק שהועלה. מקור זה יש בו אם כן, אולי, כדי לפתוח לנו אשנב למחשבה נוספת על תפקידו של הטופס" דילמא- אי נמי" בביהמ"ד הבבלי גם בנוגע לכל שאר המקורות שהצגנו, ולעוררנו לכך שיתכן כי מעיקרו מכוון היה סגנון לימודי זה לא לשם עקירת ה"שיטה" שנמסרה או הוצעה בביהמ"ד, אלא מטרתו היתה לימודית- עיונית, ומכוון היה רק כדי לגרות את חכמי ביהמ"ד לעיון מעמיק יותר ביסודות ה"שיטה"

שהוצעה.

דוגמא נוספת לשימוש בטופס זה, אשר תובן יפה יותר על פי הנחתנו הנ"ל, היא הדחיה שבמקרה שלנו, בביצה כ"ח, א', שבו, כנזכר לעיל, אומר רב יוסף:" הלכה כרבי יהושע הואיל ותנן בבכורות כוותיה, דתנן פסולי המוקדשין הנאתן להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור'." וכנגד זה יוצא אביי:" דלמא לא היא, עד כאן לא קאמר רבי יהושע הכא אלא דליכא בזיון קדשים, אבל התם דאיכא בזיון קדשים לא. אי נמי, עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא משום דלא מחזי כעובדין דחול, אבל הכא דמחזי כעובדין דחול לא.

גם כאן אין ברורה התקפתו של אביי. שכן, מה טוען הוא ברישא של דבריו? אם אכן נקבל את הטיעון שברישא, יצא שגם רבי יהושע שבבכור אוסר לשקול מנה כנגד מנה, מודה הוא לחכמים כאן ביו"ט כי מותר לשקול מנה כנגד מנה. נמצא אם כן, כי הוא בא לאשש את פסק ההלכה של רב יוסף בדבריו! והרי משמעות ה"דילמא" וכו' לכאורה הפוכה היא.

21 וכן במיוחס לריטב"א שם בד"ה" אמר רב יוסף", וראה גם במיוחס לר"ן המפרש אחרת, ובמה שהקשה הלבני שם. 22 כפי שהוא עצמו כתב שם בהע' 8. וראה הצעתו שם, שכל הדיבור מ"דלמא" עד" כאותה משנה" תוספת הסבר היא לדברי רב

יוסף,

- 243-